278
לא השתמש מזה לשום דבר", ולא עוד, אלא, ש"כמוס וחתום מעין כל רואה" (כלומר, בחי' ה"עצם" ממש שלמעלה גם מגדר "גילוי" לעצמו).
וכיון שה"עצם" אינו מוגדר בשום גדר, הרי המעינות ("מעינותיך") נמשכים וחודרים בכל מקום ודרגא, עד ב"חוצה" שאין חוצה ממנו, ובאופן של "יפוצו" — שלא נשאר שום מקום פנוי מהם.
ז. עפ"ז יש לבאר תוכן החידוש שנעשה בהעבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" ע"י גאולת י"בי"ג תמוז, ובפרטיות יותר — ע"י ההעברה לחצי כדור התחתון:
כתוצאה מגאולת י"בי"ג תמוז יצא כ"ק מו"ח אדמו"ר ממדינה ההיא, עד שבסופו של דבר הגיע לחצי כדור התחתון, אשר בתקופה ההיא, הי' שם מצב היהדות באופן ירוד ר"ל, עד למצב ד"חוצה" שאין חוצה ממנו (עכ"פ ביחס להפצת המעינות חוצה), ושם עבד כ"ק מו"ח אדמו"ר את עבודתו בהחזקת והפצת התורה והיהדות, והפצת המעינות חוצה, עד שחצי כדור התחתון נעשה המקור להפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה בכל העולם כולו (גם בחצי כדור העליון).
וע"פ הנ"ל (ס"ו), שההשפעה ב"חוצה" שאין חוצה הימנו, ובזה גופא באופן ד"יפוצו", נעשית דוקא על ידי גילוי ה"עצם", [עצם התורה, והעצם של מלמד ומפיץ התורה — "מעינותיך"] שלמעלה מכל מדוה"ג, נמצא, שהחידוש בהעבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" שבחצי כדור התחתון הוא בכל ג' הענינים, וכפי שהם באופן בלתי מוגבל: הן בנוגע ל"יפוצו" — הפצה ופיזור בלתי מוגבל; הן בנוגע ל"מעינותיך" — המשכת וגילוי בחי' העצם שלמעלה ממדוה"ג. והן בנוגע ל"חוצה" — ההפצה גם ב"חוצה" שאין חוצה הימנו.
ח. ויש לקשר האמור לעיל עם פרשת השבוע שקורין (בכמה שנים24) בשבת מבה"ח תמוז (וכ"ח סיון) — פ' שלח:
הפירוש הפשוט ד"שלח" הוא — ציווי לשלוח למקום שחוץ ממנו; וכיון שאצל בנ"י "נשמתם עיקר וגופם טפל"25, מובן, שהעיקר הוא, מה ששולח חוץ לד' אמותיו הרוחניים, כלומר, השליחות למקום ודרגא ד"חוצה".
ותוכן השליחות — בכדי (שעי"ז יוכלו בנ"י) לכבוש את ארץ כנען, להפכו ולעשותו "ארץ ישראל", שדוגמתו בעבודת כאו"א מישראל — כפתגם אדמו"ר הצמחצדק26: "מאַך דאָ ארץ ישראל" ("עשה כאן א"י"), היינו, שבבוא השליח למקום שאליו נשלח, צריך לעשות ממנו "ארץ ישראל", שזוהי כללות העבודה דהפצת המעינות חוצה (ע"י "שליח" שבו, או שליח בפשטות).
והנה, "שלח" הוא ציווי ב"תורת אמת", ולכן מובן, שענין זה צריך להיות
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.