268

אמורים בשולחן ערוך ולא כפי פירושו של כל אחד ואחת שלפרט פלוני מסכים הוא ולפרטים אחרים אין מסכים, כי הקב"ה אומר שהליכה בדרכיו אשר הורה מבטיחה חיים בברכה והצלחה, מה שאין כן הליכה בדרכים אחרים, ואינני יכול לקבל על עצמי אחריות דהשתתפות בענין כזה כשאחד מהצדדים נגש לכל הדבר שאינו רוצה ואינו מבטיח וכופים אותו היפך דעתו כו' וכו'.

ואם מי שהוא אומר שאי אפשר לוותר וללכת דוקא בכיסוי הראש במטפחת או בפאה נכרית ואין נפקא מינה לו אם על ידי זה מסכן את אשרו ואושר הצד השני בחיים המשותפים עשיריות בשנים, הרי אין לאיש כזה כל רגש אחריות ולא הערכה מתאימה וידיעה מה הם חיים משותפים ועד כמה כדאי לוותר אפילו על ענינים יותר חשובים ובלבד שיהיו חיים מאוחדים ומאושרים, וכנ"ל, אי אפשר זה בחיי איש ואשה הישראלים כי אם על ידי תורה ומצוה.

והשי"ת יזכהה להכיר את דרכה בחיים ולהחליט לטוב לה בטוב האמיתי שהוא הטוב הן בגשמיות והן ברוחניות, ושבאמת אי אפשר זה בלא זה.

(ממכתב יו"ד סיון, תשי"ד)