254

אבל אין זה מבטל, אף לא מחליש, את המציאות שעשיריות ומאות פרופסורים ואנשי מדע היו בין האידיאולוגים של כל ההנהגה.

אף שכל הנ"ל כתוב בתור מענה על מכתבך, אבל העיקר הוא לא רק שאני לא מאמין לזה שאת כותבת שאינך מאמינה באלקים ח"ו, אלא ברור לי שגם את לא מאמינה לזה, וההוכחה היא שמדי ראותך העדר הצדק והיושר בסביבתך או מדי העלותך על זכרונך ענין השואה בעקבות היטלר י"ש, כמו שמזכירה את במכתבך, הרי זה מבלבל מנוחתך; ואילו היתה המציאות שאין מנהיג ומתכנן, מהו הפלא כשיש מאורעות היפך הצדק והיושר, והגדול מחברו חיים בולעו וכו'? והשאלה היא לא רק בממדים גדולים כמו השואה הנ"ל, כי גם במסלול החיים הנקראים "חיים אפורים" של כל יום ויום רואים במוחש שכל תופעה שהיא היפך הצדק והיושר מבלבלת מנוחת הנפש ומביטים על זה כמאורע שלא צריך הי' להיות כן. והרי בודאי שחומר הדומם ואפילו בעלי חיים שבסביבתנו אין הם מצווים על הצדק והיושר, ובודאי שחוסר מנוחה הנגרמת על ידי תופעות אלו מקושר במשהו שהוא למעלה מהדומם צומח וחי, ואפילו למעלה מן האדם, ו"משהו" זה נמצא בלב כל אדם פנימה, ומזה הודאות בעיני כל אחד ואחת שהצדק צריך להיות השולט בעולם, וההנהגה בסביבתו צריכה להיות דווקא על פי יושר, שלכן אם נראה לעין משהו שלא בסדר, מחפש הוא בכל המרץ והדרכים למצוא את הגורם שגרם ההיפך ממה שצריך הי' להיות.

ואסיים במה שכותבת בתחילת מכתבך שאת מדריכה בתנועת נוער. ותקותי שתכיר את האחריות המוטלת עליך להדריך את המושפעים שלך בדרך היושר והצדק, אשר כאמור לעיל בר קיימא הם אפילו כשהתאוה והרצון הם בהיפך, ובר קיימא הם אך ורק באם מיוסדים על אמונה באלקים חיים אשר נתן תורת חיים וציוה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ואם בכל הדרכה גדולה האחריות על המדריך או המדריכה, על אחת כמה וכמה כשהמדובר הוא בנוער, שכל הטבה, ולהיפך ח"ו גרעון, בהשקפת עולמם, אפילו קטנה בשעתה, יכולה להשפיע באופן מכריע כשיגדלו והיו לאנשים העומדים ברשות עצמם.

מובן שאם יש לך איזו הערות על האמור, יכולה את לכתוב אלי בגלוי לב גמור, בלי כל היסוס. אבל כנ"ל יש לך תפקיד יותר חשוב משאלות ותירוצים האמורים, והוא הדרכת הנוער בדרך אמונתנו וערכי' הנצחיים, תורתנו ומצוותי', שרק בהם ועל ידם אפשר לחיות חיים הראויים לשמם.

(ממכתב פסח שני, תשכ"ג)