237

... במ"ש אשר לא תמיד רואה הצלחה גמורה בלימודו, ונדמה לו שאין זוכר מה שלומד.

כמדומה כבר כתבתי לו שכל הנ"ל הוא מפיתויי היצר, וחבל על זמנו שמבלה להתווכח אתו ולהכנס בשקו"ט אם האמת כן הוא — בה בשעה שבזמן זה יכול ללמוד בפועל, וכמו שכתבתי לו מכבר, ובפרט כשלומד בדבוק חברים שאז מצליחים יותר וכדבר משנה.

ובמ"ש אשר מצא הסיבה להעדר הצלחה גמורה, מפני שחסר לו כח התקשרות וכו' וכו' — הנה כיון שנפסק הדין שכ"א מישראל מושבע ועומד מהר סיני לקיים כל הנאמר בהר סיני, ה"ז נותן חיזוק נוסף לקיים את המצוה, ובפרט ע"פ המבואר הענין בחסידות במרז"ל משביעין אותו, מלשון שבועה וגם מלשון שובע, שהשובע בא ע"י השבועה (עיין בהגהות הצ"צ לתניא — נדפס בספר קיצור והערות לתניא). ובאם רק ירצה, הרי הקב"ה עוזרו ללמוד ולהצליח ללמד לשמור לעשות ולקיים.

(ממכתב ח' אייר, תשי"ז)

מאשר הנני קבלת ספרו, רמב"ם על התורה, ות"ח על שימת לבבו לשלחו לי.

ויהי רצון אשר ינצל האפשריות אשר ישנה בידו להפצת היהדות המסורתית כפי שנתבאר וע"פ ההוראות דתורתנו תורת חיים אשר שני ענינים עיקרים בזה, הוראה (תורה מלשון הוראה) בחיים, ותורה (שהיא הנותנת) חיים ומורה דרך, איך שיהיו החיים מתאימים לשמם.

שהעיקר בכל האמור, הרי הוא המעשה בפועל, ובלשון חז"ל, המעשה הוא העיקר, קיום מצות מעשיות, כולל גם דקדוקיהם ועד לדקדוק קל של דברי סופרים ומנהגי ישראל, בהקדמת שלילת כל דבר אסור ואפילו בלתי רצוי וכו',

שע"י כל זה האדם (אתם קרוים אדם) מקיים תכלית בריאתו, וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו{*}, אדם על שם אדמה לעליון, וכמודגש במיוחד בתור הקדמה למתן התורה, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, והרי גם עבודת הכהנים הוא בסדר האמור, רחיצה*(והרחקת כל דבר בלתי רצוי) בכיור, ולאחרי זה העבודה בקדש. . .

נ. ב.

לעצם הענין דרמב"ם על התורה, מובן שרובי השקפות הרמב"ם ופי' על התורה יש למצוא, לא בספריו שהם פסקי הלכות, כי אם בספריו ומאמריו שתוכנם עיקרי