210

באם רדף גואל הדם אחרי הרוצח בדרכו להעיר מקלט²⁴, (ג) וע"ז נאמר²⁴ ש"לו (להרוצח³⁵) אין משפט מות כי הוא לא שונא לו מתמול שלשום".

וע"פ הנ"ל מובן טעם החילוקים:

בפ' שופטים מדובר ע"ד הצלת הרוצח מפני נקמת גואל הדם, שחשש זה הוא (בעיקר) רק מיד, בזמן הניסה אל העיר מקלט, ולכן נאמרו שם הדינים דהכנת הדרך להעיר מקלט (וכן להכין "ערי מקלט רבים"³⁶) כדי שהרוצח יוכל לנוס שמה — "פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך גו'", שאז יש החשש ד"פן ירדוף גו' כי יחם לבבו" (ובזה מדגיש הכתוב ש"לו אין משפט מות" ליהרג ע"י גואל הדם כשהוא עדיין בדרכו לעיר מקלט).

משא"כ בפרשתנו מדובר (בעיקר) על (המשך) ישיבת הרוצח בעיר מקלטו לאחרי שכבר בטל החשש דנקמת גואל הדם³⁷, והצלת העיר מקלט היא כדי שגואל הדם לא יהרגנו בדין.

ולכן מקדים הכתוב הדינים דהורג נפש במזיד, ומדגיש (שתי פעמים³⁸) "גואל הדם הוא ימית את הרוצח בפגעו בו", והיינו שעל גואל הדם יש חיוב מן התורה להרוג את הרוצח³⁹. ובהמשך לזה נאמר דבהורג נפש בשגגה "ושפטו⁴⁰ העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה. והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם גו' וישב בה עד מות הכהן הגדול גו' ואם יצא יצא הרוצח גו' ומצא אותו גואל הדם גו' ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם", שמזה מובן, שענינים אלה דיני תורה הם — שהשופט אוסר על גואל הדם להרוג את הרוצח כשהוא בעיר מקלטו, ו"אם יצא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו גו' ומצא אותו גואל הדם גו' (נפסק הדין אשר) ורצח גואל הדם את הרוצח", והטעם ע"ז מפני שחוץ לעיר מקלטו "אין לו דם", "הרי הוא כהורג את המת" (כנ"ל), מפני שבמצבו זה נפסק דינו למיתה⁴¹.

ה. ע"פ כהנ"ל מובן החילוק בין שני פירושי רש"י והטעם שהוזקק רש"י להביא טעם השני:

לפירוש הראשון, ש"הוא בא להשרות כו' והרוצח בא לסלק כו' אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול", נמצא, שישיבת הרוצח בעיר מקלטו אינה עונש וכפרה על עונו, אלא דבר צדדי והשייך לכהן גדול, שהרוצח הביא עצמו למצב כזה המכריחו להיות שלא לפני הכה"ג ("אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול").

אבל פירוש זה קשה (קצת), דמדוע