209

ארוך, וכמובן מסיפור יעקב ועשו²⁵, דאף ש"וישטום עשו את יעקב" ורצה להרוג את יעקב (מפני דבר שנעשה לו בעצמו) — מ"מ אמרה רבקה ליעקב "ברח לך אל לבן גו' וישבת עמו ימים אחדים (מועטים²⁶) עד אשר תשוב חמת אחיך"; ועאכו"כ בנדו"ד, הורג נפש בשגגה (ש"לא אויב לו ולא מבקש רעתו"²⁷), וגואל הדם הוא רק קרוב של הנרצח — שלאחרי ימים אחדים בודאי תשוב חמתו ולא יחם לבבו נגד ההורג נפש דקרובו ובשגגה²⁸.

וא"כ תמוה: מכיון שישיבת הרוצח בעיר מקלטו היא להציל אותו מנקמת גואל הדם (וכמובן גם מתחילת הפרשה²⁹ "והיו לכם הערים למקלט מגואל ולא ימות הרוצח") — מדוע מאריכים את ישיבת הרוצח בעיר מקלט זמן רב כ"כ "עד מות הכהן הגדול"?

ולתרץ שאלה זו מביא רש"י שני פירושים המסבירים, שחובת ישיבתו (המאורכת) של הרוצח בעיר מקלט אינה (בעיקרה) מפני חשש נקמה מצד גואל הדם, אלא זהו (גם ועיקר) ענין בפני עצמו, המוטל על הרוצח בגלל מעשה הרציחה שלו — לפירוש הראשון מפני ש"אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול", ולפירוש השני מפני שרק אז — במיתת הכה"ג — מתכפר עונו.

וזה שנאמר כאן (בתחילת הכתוב) "והצילו גו' הרוצח מיד גואל הדם", אין הכוונה שהחשש הוא (רק) פן יחם לבבו של גואל הדם ויהרוג אותו מצד נקמה — אלא שה"הצלה" היא מהריגה שמצד הדין, "אין לו דם"³⁰. כלומר: מכיון שאם הרוצח יוצא מעיר מקלטו ומצא אותו גואל הדם אמרה תורה (כהמשך הכתובים כאן³⁰) "ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם" — נמצא, שישיבתו בעיר מקלטו היא שמצילתו שלא ירצח³¹.

וזהו גם הטעם שבפרשתנו כאן סתם הכתוב "והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם" ולא פירש הכתוב — כמו בפ' שופטים²⁴ — שזהו מפני החשש ד"פן. . יחם לבבו" דהגואל — כי בפרשתנו אין המדובר (רק) מפני חשש נקמה, אלא מפני הריגת הרוצח בדין.

ד. ובזה יתבארו עוד כמה חילוקים בין שתי הפרשיות דעיר מקלט — דפרשתנו ודפ' שופטים:

בפרשתנו (א) באו קודם כמה וכמה פסוקים³² אודות הורג נפש במזיד (שלכאורה אין כאן מקומם), (ב) נאמר הזמן שחייב הרוצח להשאר בעיר מקלט — "עד מות הכהן הגדול", (ג) נאמר הדין אח"כ³³ כשיצא הרוצח מעיר מקלטו (לאחרי שבא לשם) והרגו גואל הדם, (ד) הטעם שאין גואל הדם חייב על הריגתו הוא מפני ש"אין לו דם"³⁰ (וכפרש"י "הרי הוא כהורג את המת").

ואילו בפ' שופטים באו (א) דינים ע"ד הכנת הדרך להעיר מקלט³⁴, (ב) הדין