200

ב. והנה הרא"ם⁶ פירש, שמקורו של רש"י הוא בגמ' קידושין⁷, וז"ל הסוגיא שם: מנין ששלוחו של אדם כמותו שנא'⁸ ונשיא אחד נשיא אחד ממטה⁹. . והא קטנים לאו בני שליחות נינהו אלא כי הא. . דאמר כו' מנין שזכין לאדם שלא בפניו שנא' ונשיא. . ותיסברא. . הא חובה נמי איכא דאיכא דניחא לי' בהר ולא ניחא לי' בבקעה ואיכא דניחא לי' כו' אלא כדרבא כו' מנין ליתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן שב"ד מעמידין להם אפוטרופוס לחוב ולזכות, לחוב אמאי אלא לחוב ע"מ לזכות, ת"ל ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו¹⁰.

ופרש"י שם¹¹ "כלומר. . לאורויי נמי דלקטנים אפילו חובה הבאה מחמת זכות רשאין ב"ד לעשות להן כי הכא דלזכותם בנחלה באו ואע"פ שפעמים שחלוקה זו חובתם דאיכא דלא ניחא לי' בחלק שנפל לו אפ"ה לא הדרי בהו" (ולפיכך ממנים ב"ד אפוטרופוס ליתומים "לדון ולערער בשבילם לזכותם ולהנאתם ואם יתחייבו בדין מה שעשו עשו"¹²).

ועפ"ז מבאר הרא"ם, ד"זהו שכתב רש"י (כאן) כאילו עשאום שלוחים ולא שלוחים ממש דאטו קטנים של שבטים בני שליחות נינהו". והיינו, דזה שכ' רש"י "כאילו עשאום שלוחים" כוונתו לדייק, שלא היו בגדר שלוחים (כהס"ד בגמ'), אלא שכחם הי' יפה כמו שלוחים רק בפרט זה, ד"מה שהם עושין יהי' עשוי" וקיים, וא"א להם ליהדר בהו.

אבל נוסף על העיקר — שכיון שרש"י בפירושו עה"ת לא בא אלא "לפשוטו של מקרא"¹³ (ובפרט שבנדו"ד אינו כותב שמקור פירושו הוא מגמ'¹⁴), הרי אין מקום לומר שכוונת רש"י היא לשלול קס"ד דהגמ' (שהנשיאים היו שלוחים) שלא נזכרה בפרש"י כלל;

הרי עוד זאת — רש"י בדיוק לשונו כאן ה"ה סותר פירוש הרא"ם (שאא"ל שהיו שלוחים מפני ש"אטו קטנים של שבטים בני שליחות נינהו", ולכן כ' רש"י "כאילו עשאום שלוחים") — שהרי מפורש בפרש"י כאן "ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים" (ולא כרגיל בכ"מ "זכרים"), כי "גברים" שולל (גם) קטנים¹⁵ — ולפ"ז הרי שפיר יל"פ לפרש"י שהיו בגדר שלוחים ממש, דהרי גדולים בני שליחות נינהו¹⁶.