ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לג פינחס שיחה ג181

181

המקום בבקשה כו' התעכבו לי מעט עוד ול' חבה הוא כו' קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד"³² — שלפי אגדה זו מוסבר היטב הטעם והסיבה להחילוק בין שמע"צ וכל היו"ט [הן באיסור מלאכה (כפירוש הראשון) והן בענין חיוב לינה (כפירוש השני)].

כלומר: אין כוונת רש"י כאן להביא פירוש שלישי בתיבת "עצרת" (ע"ד פירושו בפ' אמור, שמפרש מ"ש שם "עצרת היא" — "עצרתי אתכם אצלי כו' עכבו עמי עוד יום אחד"), אלא שבהבאת אגדה זו כוונתו להסביר³³ שני הפירושים שלפנ"ז (שלכן לא כתב רש"י כאן כלשון הכתוב "עצרתי אתכם" וכיו"ב).

הסברת הענין:

מאגדה זו מובן, שבעצם הי' היו"ט צ"ל רק שבעת ימים, אלא ד"כשבאין ללכת" (בסוף שבעת הימים, אזי) אומר להם המקום שיתעכבו עוד יום אחד "כדי שאהנה מכם". היינו שיו"ט זה אינו יום שנתייחד בעצם ובפ"ע, אלא שהוא בגדר הוספה לחג הסוכות (שנתחדשה "כשבאין ללכת").

וזהו ההסבר בפירוש הראשון, דשאני איסור מלאכה דשמע"צ מכל שאר היו"ט — שבשאר היו"ט הוא (כנ"ל) בסיבת היותם "מקרא קדש", משא"כ בשמע"צ (שלא נאמר בו (כאן) "מקרא קדש") הוא שלילה, שאיסור המלאכה הוא שצ"ל "עצורים בעשיית מלאכה"³⁴

— כי מכיון ששמע"צ אינו יו"ט מצ"ע, הרי מובן שאין קדושת היום הסיבה להיו"ט ואיסור מלאכה, אלא להיפך — זה שבנ"י מקיימים בקשת הקב"ה (להתעכב אצלו על ידי) שיהיו עוצרים עצמם ממלאכה כו', הוי סיבה וגורם שהיום יתקדש בקדושת יו"ט;

ועד"ז לפירוש השני ("עצרת עצרו מלצאת מלמד שטעון לינה") — שאגדה זו היא הסברה בחיוב לינה המיוחד בשמע"צ:

מכיון שכל תוכנו של יו"ט זה הוא

הערות

32. פרטי דיוקי הלשונות בפרש"י והשינויים לגבי פירושו בפ' אמור, וכן הטעם שהוצרך רש"י להביא כאן "ובמדרש רבי תנחומא למדה תורה דרך ארץ כו'" (ראה לעיל הערה 11 שגם זה הוא המשך לד"ה זה שבפרש"י) — נת' בארוכה בההתועדות.
33. ולכן משנה רש"י וכותב "ומדרשו באגדה", ולא כרגיל "ומדרש אגדה".
34. ואף שגם בפ' ראה (טז, ח) פי' "עצרת לה' אלקיך" (הנאמר בשביעי של פסח) "עצור עצמך מן המלאכה" — יש לפרש הכוונה שם, שבא בהמשך למ"ש בכתובים שלפנ"ז ע"ד החיובים בימים הקודמים (הפעולות בקשר לקרבן פסח כו', וששת ימים תאכל מצות), אשר בהמשך לזה מפרש רש"י דמ"ש "וביום השביעי עצרת לה"א", היינו "עצור עצמך מן המלאכה", דהכוונה היא שאין בו מצוות היום כבימים שלפנ"ז[ednref_37_*], והציווי אל האדם ביום זה הוא רק — "עצור עצמך מן המלאכה" [אבל אין לפרש שם שאיסור מלאכה דשש"פ לא בא כתוצאה מקדושת היום שהוא "מקרא קודש" — שהרי בפ' ראה לא נאמר בשום יו"ט "מקרא קודש" וכל הפרשה מדברת בקרבנות ובשמירת היו"ט]. ועפ"ז יש לבאר חילוקי הלשונות בין ב' פירושי רש"י אלו (בפרשתנו — "עצורים בעשיית מלאכה", ובפ' ראה — "עצור עצמך מן המלאכה"): בפ' ראה אין המדובר בגדר איסור מלאכה מצד היום, אלא רק ע"ד החיוב על האדם ביום זה, "עצור עצמך מן המלאכה"; משא"כ בפרשתנו "עצרת תהי' לכם" בא הכתוב לתאר גדרו של היום, שהאדם נמצא ביום כזה הפועל שמצבו יהי' "עצורים בעשיית מלאכה" [ובפ' אמור שנאמר "עצרת היא" — שאינו בשייכות להאדם כלל — מפרש רש"י שקאי על פעולת הקב"ה "עצרתי אתכם אצלי", כנ"ל]. [edn_37_*] ) אף שלמעשה, גם בששת הימים שלפנ"ז אין חובה לאכול מצה (כפרש"י שם) — הרי זה גופא נלמד מיום השביעי (כפרש"י שם). ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.