178

כנגד ע' אומות וכשבאין ללכת אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם פר אחד כו'¹¹ התעכבו לי מעט עוד כו'".

ויש להבין: מאחר שרש"י כבר הביא ב' פי' ששניהם הם ע"פ פשש"מ, מה מכריחו להביא עוד פירוש, ובפרט שהוא "מדרשו באגדה" (כדברי רש"י)? — והרי כלל מפורש הוא בדברי רש"י "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו"¹², והיינו דמביא אגדה רק באם "אנו צריכין לדברי אגדה"¹³.

גם: תוכן דרש זה כבר הביאו רש"י לעיל בפ' אמור עה"פ¹⁴ "עצרת היא". אבל שם לא הביא לפנ"ז את ב' הפירושים שכתב כאן ("עצורים בעשיית מלאכה" או "עצרו מלצאת"), וגם לא כתב ע"ז "מדרשו באגדה" וכיו"ב. והיינו דנקט שם שדרש "עצרתי אתכם אצלי כמלך שזמן את בניו כו'" הוא הפירוש הפשוט ד"עצרת היא".

וי"ל הטעם כי מלשון הכתוב שם "עצרת היא" — ולא כמ"ש כאן "עצרת תהי' לכם" — מובן שאין זו עצרת המסובבת ונפעלת ע"י ומצד בנ"י; ולכן אינו מפרש שלשון זה מורה על ציווי לבנ"י (עצורים בעשיית מלאכה או עצורים מלצאת), אלא מפרשו בשייכות לענינו של היום עצמו, יום שבו — "עצרתי אתכם אצלי כו'".

ולפ"ז גדלה התמי' בפסוק דידן, דמכיון שכאן כתיב "עצרת תהי' לכם", מהו הצורך לפרשו גם ע"פ "מדרשו באגדה" הנ"ל.

ד. ויש לומר הביאור בזה:

הקושי בכתוב כאן (שרש"י בא לתרצו) הוא השינוי כאן בהגדרת היו"ט דשמע"צ משאר ימים טובים, שבכל הרגלים נאמר בפרשתנו "מקרא קודש" [ביום ט"ו לחודש הראשון (חג הפסח)¹⁵, ביום השביעי (דחה"פ)¹⁶, ביום הבכורים¹⁷, בחודש השביעי באחד לחודש (ר"ה)¹⁸, בעשור לחודש השביעי (יו"כ)¹⁹, בחמשה עשר יום לחודש השביעי (יום א' דחה"ס)²⁰], וגבי שמע"צ שינה הכתוב כאן ולא נאמר בו "מקרא קודש" אלא "עצרת תהי' לכם".

ומזה מוכח שהכתוב (כאן²¹) בא להשמיענו שהחג ד"ביום השמיני" חלוק