171

שלמי10 פירשו שלא היו בעצת קרח — מובן, כי הלא מפורש בכתוב, כנ"ל, שכל האדם אשר לקרח נבלעו בהאדמה, ומסתבר שזהו בגלל השתתפותם בהמחלוקת11; אבל מנ"ל לרש"י ש"הם היו בעצה תחלה"?

(2) גם אם נמצא הכרח לזה בפשוטו של מקרא12 — למאי נפק"מ כאן להדגיש גודל חטאם, ש(לא רק שנשתתפו במחלוקת קרח ועדתו, אלא) היו "בעצה תחלה" [והרי גם בלי זה ראויים לעונש כיון שלא עשו תשובה גמורה]?

ב) "בשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם" — מהו הדיוק שהרהרו תשובה בעת המחלוקת עצמה, ולא לאחרי' כתוצאה מדברי משה? ולכאורה מסתבר יותר שתשובתם היתה לאחר שאמר משה13 "בזאת תדעון כי ה' שלחני גו' אם כמות כל האדם גו'"14, ולכן לא הועילה אז תשובתם לבטל עונשם לגמרי, ולכן נבלעו.

ג) "הרהרו תשובה בלבם" — דלכאורה אין בלשון זו הדגשה שתשובתם לא היתה תשובה גמורה15, אלא שהיתה רק הרהור בלב, ולא וידוי בפה כו'16.

ב. ויש לומר, שכוונת רש"י היא, לבאר הטעם שנענשו ולאחר זה ניצלו ובאופן משונה (ונסי) שלא מצינו דוגמתו בכל התורה כולה — נבלעו ביחד עם (קרח17 ו)דתן ואבירם ומשפחותיהם, ולאידך, שם גופא "נתבצר להם מקום גבוה (בגיהנם) וישבו שם" (ובפרט שיש מקום לומר שב"וישבו שם"18 מתכוון רש"י לישיבה בשלוה19, ע"ד פירוש

הערות

  1. 10. פרשתנו כאן. בקיצור מזרחי (ועד"ז במלאכת הקודש על פרש"י) פי' ברש"י שהיו מבני בניו של קרח שהיו גדולים ולא נכנסו עמהם במחלוקת כל עיקר (וזוהי משפחת הקרחי שממנה יצא שמואל כו'). וצ"ע שהרי זה היפך פרש"י קרח הנ"ל, דזה שיצא ממנו שמואל כו' הוא לפי שבני קרח עשו תשובה. [אלא שלדעתו תלוי בב' הדעות אם בני קרח יצאו מן האדמה או ששוב לא עלו (ראה לקמן ס"ג ובהנסמן שם), וראה שם שמפרש, שפרש"י בתהלים (מב, א) הוא להדיעה שיצאו משם ופרש"י פרשתנו הוא כהדיעה שלא יצאו משם, וא"כ אפ"ל שס"ל שפרש"י קרח הנ"ל הוא להדיעה שיצאו משם[ednref_32_*]].
  2. 11. להעיר שגם טפם של דתן ואבירם נאבדו (רש"י קרח טז, כז).
  3. 12. וי"ל ע"פ פרש"י קרח (שהובא לעיל בפנים) שסיבת מחלוקת קרח היתה ש"ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו", וא"כ מסתבר שגם בניו היו בעצה זו.
  4. 13. קרח טז, כח ואילך.
  5. 14. וצ"ע במשכיל לדוד כאן, שכ' "שנבלעו אלא דבאותה שעה הרהרו כו'" (וכ"ה במדרש תהלים מה, ב) — שהרי ברש"י מפורש "בשעת המחלוקת כו'".
  6. 15. שהרי תתכן תשובה גמורה בלב. ולהעיר מקידושין (מט, ב) הרהר תשובה כו' צדיק גמור (כגירסת האור זרוע סקי"ב. וכ"ה בתניא פ"א).
  7. 16. וראה מדרש תהלים שבהערה 14.
  8. 17. את"ל שרש"י ס"ל שהי' מן הבלועים. וראה שיחת ש"פ קרח תשל"ג. ואכ"מ.
  9. 18. דלכאורה תיבות אלו מיותרות הן. ובבמדב"ר (פי"ח, כ) ליתא. ואף שכ"ה בשאר המקומות שבהערה 2 — אין זה טעם שרש"י יעתיקו בפירושו (כמו שלא העתיק מ"ש בסנהדרין שם "(וישבו שם) ואמרו שירה", כיון שאינו שייך לפשש"מ). וע"פ המבואר בפנים מובן מדוע בחר רש"י בהגירסא "וישבו" ולא (כבמגילה שם) "ועמדו". וראה הערה 28.
  10. 19. וי"ל שזוהי גם כוונת רש"י "נתבצר להם מקום גבוה כו'" — והיינו, כפירושו הפשוט, מלשון "מבצר", "ערים בצורות" (וראה רש"י סנהדרין שם) — ל' חוזק[ednref_33_*] (ועד"ז כ' ברע"ב ובאר מים חיים (לאחי המהר"ל) כאן), והיינו, ש"מקום גבוה" זה גופא הי' אצלם כמו עיר מבצר וחזק, שמזה מובן עוד יותר עד כמה היתה ישיבתם שם בשלוה (והיו יכולים לחיות שם זמן רב). [edn_32_*] ) והוא כדעת הרא"ם בכ"מ, שלפעמים מפרש רש"י במקום א' לדיעה א' ובמקום שני לפי דיעה אחרת. וכבר נת' כמ"פ שלכאורה אין זה פשוטו של פרש"י. [edn_33_*] ) דלא כפרש"י במגילה שם ד"נתבצר" הוא "לשון גבוה" (ברש"י בע"י "לשון גובה"). וראה המשך לשונו בסנה' שם "התקין להם הקב"ה מקום גבוה". ואכ"מ.

מצוטט ב־1 עמודים

  1. תורת מנחם שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, ט"ז מנחם-אב, ה'תשכ"ח לקו"ש חל"ג ע' 171

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.