162

גופני ממאכלי השבת — הנה בשבת זו (שחל בו תענית ונדחה) ניתן הכח שתהי' אצלו החיות והעונג דאכו"ש בבחי' "לחיותם ברעב"⁵⁰.

אבל חכמים לא הודו לו, כי כל עוד שלא בטלו עדיין הצומות הללו, צריכים לענין העינוי כפשוטו (ומה גם שהתורה על הרוב תדבר⁵¹, ואי אפשר לדרוש (מהרוב) מכאו"א שיגיע לדרגא זו, שלא ירגיש העונג הגשמי מאכו"ש דשבת שהיא אכילת מצוה) — לכן ס"ל, שאף שישנו ביום השבת זו העילוי ד"יום רצון לה'" (שמצד התענית), וכנ"ל בארוכה, מ"מ, יש צורך למעשה של תענית כפשוטה, ביום א', עדי יקויים היעוד דיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים [ומ"מ התענית דיום א' קלה יותר, כי אין בו עצם יום תענית].

ז. וע"פ כל הנ"ל יש לבאר דברי אדמו"ר מהר"ש דלעיל (ס"א) — שהזכיר כמה פעמים שש"ק זה נקרא "נדחה" כי התענית דשבעה עשר בתמוז נדחה בש"ק, וסיים "הלואי שיהי' נדחה באמת".

ובהקדם, דבדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שם, לאחר שסיפר ע"ד דברי אדמו"ר מהר"ש הנ"ל, סיים (כנ"ל) "אַ ברכה פון אַ צדיק ווערט מקויים, הלואי עס זאָל טאַקע אַזוי זיין, און זאָל נדחה ווערן באמת ויהפך לששון ולשמחה".

ולכאורה מהי ההוספה בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר "הלואי עס זאָל טאַקע אַזוי זיין און זאָל נדחה ווערן באמת" על דברי אדמו"ר מהר"ש — הרי הן הן הדברים?

גם — כ"ק מו"ח אדמו"ר הוסיף על דברי אדמו"ר מהר"ש "ויהפך לששון ולשמחה", וגם שינה מלשונו, שאדמו"ר מהר"ש אמר "הלואי ער זאָל נדחה ווערן באמת", ואילו כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר "הלואי עס זאָל טאַקע אַזוי זיין און זאָל נדחה ווערן באמת כו'".

גם צ"ב דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר "אַ ברכה פון אַ צדיק ווערט מקויים" — דלכאורה, הרי זוהי נבואה מפורשת³¹ ופסק דין ברור בהלכה³², שהצומות עתידין ליבטל ולהיות ימי ששון ושמחה, בלשון הרמב"ם³² "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה שנאמר כה אמר ה' כו'" (ופשיטא שאין לומר שהכוונה בהשיחה שיבטל לפני הזמן דימות המשיח) — ומהו שמוסיף "אַ ברכה פון אַ צדיק ווערט מקויים"?

וע"פ משנת"ל בגדר תענית שחל בשבת — יש לומר שדברי אדמו"ר מהר"ש ודברי כ"ק מו"ח אדמו"ר מדברים בשני