150

שבעה אומות ואתה סבור להמיתם במדבר", הרי שעיקר דברי בלעם (ובפרט בנבואה זו) מיוסדים על זה, לשלול הסברה "להמיתם במדבר" — כי ברור לו (לבלעם) שבנ"י ימשיכו ללכת בכח וגבורה לכבוש ארץ שבעה עממין⁹, וינצחו את האומות, ובהמשך לזה מתאים יותר לכאורה פירוש התרגום הנ"ל.

ב. וי"ל הביאור בזה — בפשטות:

בתוכן נבואות בלעם, שענה¹⁰ לבלק (ע"ז שביקש ממנו "לכה נא ארה לי את העם הזה"¹¹) שאינו יכול לקלל את ישראל — יש ב' אופנים: א) שאינו יכול לקללם ולהרע להם ע"י דבורו, כי הם חביבים בעיני הקב"ה והוא משגיח עליהם ושומרם כו'. ב) יש להם מעלות וזכויות רבות שאינם בשאר האומות, ולכן (לא רק שא"א לו להרע להם ע"י דבורו, אלא יתירה מזו —) "ראויים הם לברכה"¹².

וי"ל, שבכללות זהו החילוק בין נבואתו הראשונה ונבואתו השני': בהקדמה לנבואה הא' אמר¹³ "מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'", ואילו ההקדמה לנבואה הב'¹⁴ היא "הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה".

[ואף שבב' הנבואות (וכן בנבואה הג' והד') יש מב' הענינים (אופנים) הנ"ל, למה אינו יכול לקללם (ויתירה מזו, דרכו של רש"י בפי' כתובים אלה שהרבה להביא יותר מפירוש אחד, לפי שמסתבר שיש להוסיף בפירוש דברי בלעם בזכות ומעלת ישראל), מ"מ תלוי מהו העיקר].

ובזה מבואר החילוק הכללי בין פירושי רש"י בשתי נבואות אלו:

בנבואה הא' שמתחילה¹⁵ "כי מראש צורים אראנו", פירש"י "אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות. . זכו לו אבותיו כו'", להדגיש שאינו יכול להרע להם בדבורו מצד חביבותם לפני הקב"ה;

ובנבואה הב' שמתחילה¹⁶ "לא הביט און ביעקב גו'" כתב רש"י תחלה "כתרגומו", ואח"כ מביא פי' המדרש — כי דוקא לפי התרגום ("לית פלחי גלולין בדבית יעקב ואף לא עבדי לאות שקר בישראל"), מדבר במעלת ישראל עצמם, משא"כ לפי המדרש אינו מדבר במעלת ישראל עצמם (מצד מעשיהם), אלא חביבותם כו' לפני הקב"ה (דגם¹⁷ "כשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק אחריהן