145

שיחה ב

א. אודות יום י"ב תמוז — היום שבו נגאל כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו¹ אשר נאסר בגלל "העבודה הגדולה" אשר עבד "בהרבצת תורה וחיזוק הדת"² — כתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, במכתבו לחגיגת י"ב תמוז הראשונה (בשנת תרפ"ח)³, וז"ל "ראוי הוא לקובעו ליום התועדות והתעוררות לחיזוק התורה והיהדות בכל אתר ואתר לפי ענינו".

נתבאר כמה פעמים, אשר כל דברי רבותינו נשיאינו מדוייקים המה, אפילו בנוגע ל"שיחות" ואפילו בנוגע לשיחות חולין שלהן — שהן צריכין לימוד⁴, וכ"ש וק"ו שכן הוא בדברי תורתם, וביתר שאת כולל — הוראותיהם (תורה מלשון הוראה).

ובעניננו — יש לדייק בלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר הנ"ל "חיזוק התורה והיהדות". דלכאורה, "יהדות" ה"ה שם כללי, הכולל כל השייך לדת ישראל — הן לימוד התורה והן שמירת וקיום המצוות (דאורייתא, דרבנן, עד למנהגי ישראל כו'), וא"כ הי' מספיק לומר "חיזוק היהדות" — ומאי קמ"ל ב"(חיזוק) התורה"?

בפשטות הכוונה בזה להדגיש הענין והפעולות ד"חיזוק התורה", כמו שכותב כמה פעמים במכתבו הנ"ל ע"ד עבודתו ב"הרבצת תורה" (והכוונה כפשוטה — יסוד חדרים, ישיבות ושיעורי תורה ברבים (עבור בעלי עסק) וכו') — אבל הו"ל (לכאורה) להקדים את הכל והכלל, "יהדות", ואח"כ להוסיף ההדגשה על הפרט, "תורה".

גם יש לדייק ולבאר לשונו "חיזוק התורה", ולא כלשונו כמה פעמים במכתבו שם "הרבצת תורה".

ונראה לומר, שאחת הכוונות דכ"ק מו"ח אדמו"ר כאן היא — לא לעורר על שני ענינים שונים — התחזקות בעבודת הרבצת התורה והתחזקות בעבודת החזקת היהדות (שמירת וקיום המצוות וכו') — אלא הכוונה לענין אחד — "חיזוק היהדות"; אלא שאא"פ לחזק את היהדות באופן הנרצה כ"א ע"י הקדמת והתחלת חיזוק התורה.

ב. ביאור הדבר:

המושג "יהדות" במובנו הפשוט פירושו כללות הנהגות יהודים בתור יהודים. ולכן יש צורך להדגיש ולקבוע, ש"יהדות" אינה רק הנהגת בני אדם, הדרך שנהגו בו בני ישראל במשך הדורות, מעשה ידי אדם ח"ו — אלא כל כולה ומהותה הוא קיום הוראות התורה שניתנה בסיני מפי הגבורה.

וזהו תוכן ההדגשה "חיזוק התורה והיהדות", שלפני חיזוק היהדות יש צורך לחזק את האמונה וההכרה שרק התורה היא הקובעת מהי "יהדות"⁵, ואין הדבר