144

כ"חייב", אבל בהמאמר מפרש (כנ"ל) "חייבים" — ש"מודה שהי' חייב בדבר הסכנה ח"ו", והתמי' במקומה עומדת: הן אמת שלגבי מצבו בהווה עבודתו הקודמת אינה בשלימות, אבל איך אפ"ל "שהי' חייב (קודם לזה) בדבר הסכנה ח"ו"?

[ודוחק גדול לומר שפירוש זה ב"הגומל לחייבים" הוא רק לשאינם צדיקים, ששייך לומר שהם אשמים "בדבר הסכנה"].

ויש לומר הביאור בזה:

זה שהקב"ה מעמיד את הצדיק במצב של סכנה כו', ה"ז רק כדי להעלות אותו למדריגה עליונה יותר. כי דוקא על ידי העבודה במצב של "מיצר", מגיעים ל"מרחב" האמיתי (מן המיצר גו' ענני במרחב).

[וע"ד המבואר בהמאמר בענין ירידת הנשמה למטה (שההודאה דברכת הגומל בעבודת האדם היא על היציאה מהסכנה הרוחנית שבירידה זו) — שהכוונה בירידה זו היא לצורך עלי', שע"י עבודת הנשמה בבירור וזיכוך הגוף הגשמי (והמשכת קדושה בדברים גשמיים) מתעלית הנשמה למדריגה עליונה וביותר מכמו שהיתה קודם ירידתה בגוף.

וענין זה הוא גם אצל צדיקים גמורים, שהענין שעובד ה' בעוה"ז ה"ז ירידה, כי "גם. . צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים לא יגיע למעלות דביקותו בה'. . בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי לא מינה ולא מקצתה ואין ערך ודמיון ביניהם כלל"⁴³ — אלא שירידה זו צורך עלי', שע"י עבודתם בהיותם נשמות בגופים דוקא, מתעלים בעילוי אחר עילוי כו'].

ולכן גם צדיק גמור מברך "הגומל לחייבים טובות" — אף שלא שייך לומר שהוא "אשם" "בדבר הסכנה ח"ו" — כי מצבו הקודם, שהוא בגדר "חייבים"⁴⁴ לגבי "קרבת אלקים" שזכה לה על ידי גמילת הטוב, הוא הוא שגרם שיועמד במיצר זה, כדי שיגיע לעלי' הזאת (הבאה ע"י מיצר זה⁴⁵).

וככל הדברים האלה נראה במוחש בגאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר⁴⁶ — שדוקא לאחרי שעבר את יסורי המאסר ר"ל, הותחלה תקופה חדשה בעבודתו בהרבצת התורה וחיזוק הדת בכלל, שעבודתו זו נתרחבה — יצאה למרחב — ועד להפצה בכל קצוי תבל.

ונתגלה לעין כל, שהכוונה של המאסר היתה בשביל עלי' זו, ליתן האפשריות להרחבת העבודה, להפיץ תורה ויהדות — כולל הפצת המעיינות של פנימיות התורה — בכל מרחבי (שבכל קצוי) תבל.

(משיחות י"ב תמוז תשכ"א, ש"פ בלק תשל"ז)