143

דוגמא לדבר — מה שארז"ל³⁶ דמאן ד"מחוו לי' במחוג קמי מלכא" ה"ז מרידה במלך, כי בעמדו לפני המלך צ"ל בביטול גמור, מבלי כל זיז ותנועה כל שהיא³⁷; שזהו רק כשעומד לפני המלך, משא"כ שלא במעמד המלך, הרי לא זו בלבד שמספיק כשמדת ביטולו אל המלך תהי' בדרגא פחותה יותר (שמקבל ע"ע לקיים חוקי המלך וכו'), אלא עוד זאת, שזהו רצון המלך, שהאדם לא יהי' בביטול גמור כזה, שהרי במצב ביטול כזה לא יהי' מסוגל למלאות פקודות המלך בישוב המדינה כו'.

ונמצא, שבהיותו לפני המלך — הרי עבודתו הרגילה בעת עסקו בהמדינה בישוב המדינה (גם שהיא בתכלית השלימות) נחשבת "כחטא", כי לפני המלך אין לו אלא ביטולו אל המלך.

[וכמבואר בספרים³⁸, שזוהי גם סיבת ההפרש בין ימי החול שבהם נצטווינו³⁹ "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (וארז"ל⁴⁰ "זו מצות עשה"), ואילו ביום השבת נאסרה עשיית מלאכה:

ביום השבת מאירה קדושתו ית' בעולם באופן גלוי⁴¹, ע"ד שעומדים לפני המלך, ולכן אסורים במלאכה⁴²; משא"כ בימי החול, שקדושתו ית' מתעלמת בעולם, ה"ז כמו בני המדינה הנמצאים מחוץ להיכל המלך — שאזי רצונו של המלך הוא שיתעסקו, יעשו מלאכה בישובו של עולם כו'].

וזהו הפירוש בזה שיעקב "נדמה בעיניו שחטא", כי "מחמת ריבוי החסדים" שהגביהו את יעקב להיות "קרוב אל ה' ביתר שאת", הרי דרגתו, קטנותו בעיני עצמו הקודמת בעבודת השם נחשבת כחטא.

ועד"ז יש לפרש נוסח הברכה "הגומל לחייבים טובות" אצל צדיקים גמורים — שעי"ז גופא שנגמל להם חסד וטוב, ה"ז גורם שירגישו א"ע כ"חייבים", שלגבי גודל קרבתם אל ה' (ע"י חסד זה), הרי מצבם הקודם הוא בגדר "חייבים" (אף שקודם "קרבת אלקים" זאת, היתה עבודתם בתכלית השלימות), כנ"ל.

ו. אמנם עדיין אין הענין מיושב, כי ביאור הנ"ל מספיק רק להסביר איך אפשר שצדיק גמור יחשיב א"ע (באמת)