130
לאפר פרתו של משה36 — עד"ז הוא בעבודה רוחנית, שבהתעוררות כח המסירת נפש יש שני ענינים: (א) ההתעוררות של עצם כח המסירת נפש, (ב) מה שכח המסירת נפש נותן כח ועוז בכל עניני עבודת ה' שיהיו כדבעי, וכמבואר בתניא37, "שקיום התורה ומצותי' תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה'. . שיהי' קבוע בלבו תמיד ממש יומם ולילה לא ימיש מזכרונו כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו לנצחו תמיד בכל עת ובכל שעה".
ובעבודת האדם מדי יום ביומו — הוא החילוק בין עבודת התפלה ושאר עניני עבודת ה' במשך כל היום כולו:
בשעת התפלה צריך האדם לעורר את אהבתו לה' המסותרת בלבו, שענינה של אהבה זו (כמבואר בארוכה בספר התניא38) — הרצון והחפץ לידבק בה' אחד עד כדי מסירת נפש [ואהבה זו נטועה בלב כאו"א מישראל, להיות נפשו "חלק אלקה ממעל ממש"39, ש"ה' אחד" מאיר בהחלק באופן גלוי; אלא שהיא מסותרת בלבו, ועבודת האדם, לעורר אהבה זו ולהביאה לידי גילוי];
ואח"כ, במשך כל היום, שאז אין האדם עסוק בעבודת המסירת נפש (כשלעצמה), אלא "בקיום התורה ומצותי'", מ"מ גם אז צ"ל זכרון "ענין מסירת נפשו לה'", שעי"ז "יוכל לעמוד נגד יצרו לנצחו תמיד בכל עת ובכל שעה" — דביקות תמידית ונצחית בה', ואז — "חיים כולכם היום".
(משיחת ש"פ חוקת תשכ"ג)
הערות
מצוטט ב־2 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, לקו"ש חל"ג ע' 130
- תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, פרשת פרה, ח"י אדר, ה'תשכ"ט לקו"ש חל"ג ע' 130
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.