107

מקריבים לפניך מחר אל תפן אליהם", והיינו שעונשם לא יהי' בדוגמת מיתת נדב ואביהוא, עונש ע"ז שהקטירו אש זרה, אלא "אל תפן (כלל) אליהם", שימותו מחמת פשעם ומרדם הם.

ועפ"ז יומתקו דברי משה "אל תפן אל מנחתם", ולא "אל תקבל את גו'", או "אל תקח את גו'", וכיו"ב, כי כאן אין הכוונה שלא יקבל הקרבת הקטורת שלהם, דפשיטא הוא ומאי קמ"ל¹⁶ (כנ"ל ס"א) — אלא שלא יפנה אליהם כלל, שעי"ז יהי' ניכר שמיתתן לא באה כתוצאה מזה שהקטירו קטורת (אלא שהייתה שלא כהלכה).

והטעם על זה מובן: מתחלה כאשר הי' מקום לחשוב שהמאתים וחמשים איש רוצים כהונה גדולה בחשבם שראויים הם לכך, אמר להם משה שע"י הקטורת יבחר ה' מי הוא הראוי לכהונה, וכולם אובדים מחמת סם המות שבקטורת; אבל¹⁷ לאחרי שראה שכל ערעורם של הר"ן איש נשיאי העדה אינו אלא חלק מכללות מחלוקתם של קרח ודתן ואבירם על משה ואהרן וכו' כנ"ל — אין להענש עבור פרט הקרבת קטורת זרה, אלא צ"ל עונש כזה שיבטל את הכלל והעיקר, כללות הערעור על שליחותו של משה וכהונתו של אהרן.

ודבר זה מוכח מהמשך הכתובים, שהכתוב שבו נאמר עונשם של הר"ן איש — "ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת"¹⁸ — לא בא בהמשך לסיפור הקטרת הקטורת שלהם¹⁹, אלא¹⁹ בהמשך לעונש הבליעה ד"כל²⁰ האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש"²¹.

וזהו שמדייק רש"י "אל תפן אליהם" ולא "אלי'" להמנחה (קטורת), כי בקשת משה לא היתה ביחס להקטורת — כ"א (בעיקר) לשלילה ביחס להגברא, כנ"ל.

ג. ובזה יש לבאר השינוי בלשון הכתובים בציוויי משה ע"ד הקרבת הקטורת, שציווי זה הי' פעמיים:

בפעם הא' אמר משה "זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת לפני ה' מחר והי' האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש גו'", אבל לאחרי ש"ויחר למשה מאד גו' אל תפן אל מנחתם גו'", אמר להם פעם שני'²² "אתה גו' ואהרן גו' וקחו איש מחתתו גו' והקרבתם לפני ה'" — ושני שינויים (עיקריים) ביניהן: (א) בפעם הא' נאמר רק "ותנו גו' ושימו גו' לפני ה'", אבל בפעם השני' נאמר ציווי גם על ההקרבה — "והקרבתם לפני ה'", (ב) בפעם הא' לא נזכר שגם אהרן נצטווה להקטיר קטורת, משא"כ בפעם הב'²³.