106

אל תפן אל מנחתם", שהפני' (תפן) היא אל המנחה ולא אל האנשים המקריבים.

[ברמב"ן אכן העתיק בפירש"י "אלי'", וכ"ה לכמה גירסאות בפרש"י⁷. אמנם מזה שמצינו בכמה מקומות כהנוסחא שלפנינו "אליהם"⁸, מקום להכריע שכ"ה הנוסח העיקרי, וכמבואר כ"פ, שכאשר מוצאים ב' גירסאות ברש"י — גירסא המובנת בפשטות וגירסא שלכאורה קשה להבינה ולהולמה — אזי מסתבר, אדרבה, שהגירסא הבלתי מובנת ובכ"ז הובאה — היא היא הנכונה. ומובן ג"כ — המעתיקים (או המדפיסים) שינו, שבודאי כוונתם רצוי' וכשרה, אלא שלדעתם השינוי תיקון הוא, כי רק עפ"ז יובן הכתוב והלשונות בהכתובים].

וי"ל שדייק רש"י וכתב "אליהם" ולא "אלי'", כדי להסביר את פירוש הכתוב כאן.

והביאור בזה: בדברי משה אל קרח ואל כל עדתו⁹ "זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת לפני ה' מחר והי' האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש", פרש"י: "זאת עשו קחו לכם מחתות — מה ראה לומר להם כך אמר להם כו' אנו אין לנו אלא כו' כה"ג אחד ואתם מאתים וחמשים איש מבקשים כהונה גדולה אף אני רוצה בכך הא לכם תשמיש חביב מכל היא הקטורת החביבה מכל הקרבנות וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא לפיכך התרה בהם כו' מי שיבחר בו יצא חי וכולכם אובדים".

ולפ"ז מובן שהבירור שאהרן "הוא הקדוש" בא עי"ז שאהרן "יצא חי וכולכם אובדים"¹⁰, כי מאחר ש"אין לנו כו' אלא כה"ג אחד", שרק לו שייכת עבודת הקטורת ולא לאחרים, נמצא שהקטורת של "כולכם" היא קטורת זרה¹¹ — וזר שמקטיר קטורת ה"ה במיתה, בדוגמת נדב ואביהוא שנשרפו על ידה — ולכן "כולכם אובדים" וזה ש"יצא חי" בו בחר ה'.

אבל כ"ז הי' בתחלה, כשחשב משה שאותם חמשים ומאתים איש מבקשים כהונה גדולה (דבר ש"אף אני רוצה בכך"). אבל לאחרי השקו"ט והדברים הרכים¹² ודברי שלום שדיבר משה אל קרח ובני לוי ("המעט מכם כי הבדיל וגו'"¹³), ולאחר ששלח משה "לקרוא לדתן ולאבירם גו'" — "שהי' משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום"¹⁴ — וכל דבריו והשתדלותו לא הועילו כלל, אלא עמדו במרדם, אז — "ויחר למשה מאד — נצטער עד למאד"¹⁵, ואז אמר "אל תפן אל מנחתם": "הקטורת שהם