105

שיחה א

א. בפסוק¹ "ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם גו'", מעתיק רש"י "אל תפן אל מנחתם" ומפרש "לפי פשוטו הקטורת שהם מקריבים לפניך מחר אל תפן אליהם². והמדרש³ אומר⁴ יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון תניחנו האש ולא תאכלנו"⁵.

וכתבו המפרשים⁶ הטעם שהוצרך רש"י להביא את פירוש המדרש ולא הסתפק בפירוש הפשוט — דקאי על "הקטורת שהם מקריבים לפניך מחר (ש)אל תפן אליהם" — דקשה לי' איך סלקא אדעתי' של משה שהקטורת שהקריבו רשעים הללו תקובל לרצון לפני הקב"ה והי' צריך לבקש ע"ז מהקב"ה "אל תפן"? ולכן מביא רש"י את פירוש המדרש דקאי על חלקם בתמידי צבור, שעל זה יש צורך לתפלה מיוחדת ש"חלקם לא יקובל לפניך לרצון וכו'".

אבל צ"ע בזה, שהרי קושי זה שבפירוש הפשוט אינו בפרט (צדדי) שבו, אלא בכללות הפירוש, ולכן, לכאורה אין לפירוש זה מקום כלל מעיקרא, וא"כ מדוע מביא רש"י פירוש זה בכלל, ויתרה מזה — כפירוש ראשון ועקרי — והו"ל להביא רק פירוש המדרש לחוד (כדמצינו בכו"כ מקומות שרש"י מביא רק פירוש המדרש).

לכאורה יש לומר, שלכן מקדים רש"י (לפני הפירוש הראשון) "לפי פשוטו הקטורת כו'" [ולא כדרכו בכל מקום שכשמפרש (תחילה) את פירושו הפשוט בהכתוב, אינו מזכיר שזהו "לפי פשוטו"] — להדגיש, דאע"פ שמוכח מיד כי פי' זה קשה מעיקרו, מ"מ זהו פירוש הכתוב "לפי פשוטו" (היינו לפי פשטות לשון הכתוב הזה).

אבל פירוש זה בדברי רש"י אינו מסתבר כלל, כי פשיטא שרש"י לא יביא (וכ"ש שלא יקדים) פירוש כזה שהוא מופרך ומוקשה מחמת תוכן הענין (אף שזהו פשוטו של לשון הכתוב). וכיון שלמרות הקושי הנ"ל מביא רש"י את הפירוש "לפי פשוטו", ולא עוד אלא שמקדימו לפירוש "המדרש", הרי עכצ"ל שפירוש זה קרוב יותר לפשש"מ (לא רק מצד שטחיות לשון הכתוב, אלא גם) מצד תוכנו, והיינו שהוא קרוב יותר ליישב דברי המקרא מאשר המדרש.

ב. ויובן זה בהקדים הדיוק בלשון רש"י "הקטורת שהם מקריבים לפניך מחר אל תפן אליהם" — כלומר, אל האנשים המקריבים — ולא כתב "אל תפן אלי'", שזה (א) מתאים יותר להתחלת דבריו: "הקטורת. . אל תפן אלי'"; ובעיקר (ב) מתאים לתוכן הבקשה בהכתוב "