83

את מטרת בואם, שבאופן זה יצליחו לבצע את מטרתם מבלי שיוודע לזה שיכול למנעה [ע"ד שמצינו לעיל בנוגע ליוסף ואחיו — "ויאמר⁴⁹ אליהם (יוסף לאחיו) מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם ויאמרו אליו לא אדוני ועבדיך באו לשבר אוכל", היינו, שלדברי יוסף העלימו את המטרה האמיתית שבגללה באו למצרים ("לראות את ערות הארץ") באמרם שבאו "לשבר אוכל"].

ונמצא, שענין הריגול כשלעצמו דורש הנהגה של ערמה והסתרת האמת, ורק עי"ז יכולים להצליח בביצוע הריגול.

וזהו הטעם לזה שמשה רצה ששליחותם תהי' מוגבלת רק לחלק המעשה, "לתור את ארץ כנען", מבלי שייעשו "מרגלים", יכנסו בעצות ותחבולות של ערמה והסתרת האמת, ועד שעלולה להרחיקם ממדת האמת וכו'. ואפילו כשכוונתו לכתחילה היא לשם מטרה טובה, לחשוב מחשבות ותחבולות של "עצה טובה" [ולפעמים מוכרחים לשלוח מרגלים, כי בלאה"כ אא"פ (ע"פ טבע) לנצח האויב, שלכן, כנ"ל, שלח משה לרגל את יעזר] — מ"מ, סו"ס הרי מדת הערמומיות (והסתרת האמת) יכולה להוריד את האדם מדחי אל דחי, ודרושה זהירות יתירה שלא יכשל כו'⁵⁰.

ולכן, לאחרי שהרגיש משה שהאנשים ההם מחזיקים את עצמם ל"מרגלים" — התפלל (תיכף) על יהושע (תלמידו⁵¹), "י"ה יושיעך מעצת מרגלים" — שלא יהי' לו חלק בעצתם (גם אם היא "עצה טובה"), כדי שלא תהי' לו שום שייכות ל"עצת מרגלים"⁵².

ו. ויש להמתיק הענין ע"פ המבואר בחז"ל, שמדתו של משה היא מדת האמת — "ואמת זה משה"⁵³ (שלכן ניתנה תורה על ידו, כי זהו ענינה של תורה — "תורת אמת"⁵⁴). ולכן, כדי להיות שלוחו של משה — שלוחו של אדם כמותו, "כמותו דהמשלח ממש"⁵⁵ — א"א שתהי' אצל השליח שום נטי' ממדת האמת.

וזהו ששליחותו של משה היתה רק "לתור את הארץ" ולא "לרגל אותה" — כי בענין עיקרי זה, שליחות בשייכות לכניסה לארץ, הי' צ"ל כח המשלח (כחו של משה) באופן גלוי⁵⁶,

ועי"ז שהשלוחים נטו מקו שליחותם והחזיקו את עצמם למרגלים, נתבטל בהם כח המשלח — כי נוסף על ביטול השליחות מצד השינוי, דעי"ז ששליח משנה את שליחותו (בענין עיקרי) בטלה