80

שמשה הרגיש שלא היתה כוונת בנ"י לטובה (וכפי שניתן להבין גם מעצם אופן בקשת בנ"י, כפרש"י שם¹⁹ שקרבו כולם "בערבוביא, ילדים דוחפין את הזקנים כו'") — מ"מ הסכים לבקשתם של ישראל (היפך רצונו — דמשה).

ומכיון שעכ"פ אנו רואים שעוד לפנ"ז לא נמנע מלשלחם (מאיזה טעם שיהי') אף שלא היתה כוונתם לטובה — א"כ שוב אין לשאול גם בנדו"ד למה לא עיכב שילוח המרגלים לאחרי ש"הרגיש משה שכוונתם לרעה".

אבל אאפ"ל כן — כי חילוק גדול בדבר:

בפירוש רש"י הנ"ל המדובר בבקשת בנ"י "נשלחה אנשים לפנינו", כי הם לא האמינו בטוב הארץ, ולכן לא הוטב בעיני השם כי "אני אמרתי להם שהיא טובה"; ובזה מובן הטעם שמשה הסכים לדבריהם, כי חשב שבראותם שאינו מפחד מלשלוח אנשים לראות את הארץ ה"ז גופא יוכיח לבנ"י שטובה הארץ, ובמילא יחזרו בהם מרצונם זה.

וגם זה שהסכים משה לשלוח את המרגלים אף לאחרי שראה שלא חזרו בהם בנ"י — אפשר להסביר, כי לכן בחר באנשים כשרים, "ראשי בני ישראל"²¹ (וכלשון רש"י בפ' דברים²² "מן הברורים שבכם, מן המסולתים שבכם"), שסמך עליהם שיראו את טוב הארץ וגם יביאו אתם מפרי הארץ²³, ועי"ז יתברר לבנ"י בראי' מוחשית²⁴ שאכן טובה הארץ מאד מאד, ואדרבא יתחזק אצלם הרצון לעלות לארץ.

אבל את"ל שמשה הרגיש באנשים שבחר בהם עצמם ש"כוונתם לרעה", הרי אין כל מקום לשלחם — ומדוע לא השתדל לעכבם²⁵.

ולכן נ"ל ששני הדברים, "אותה שעה כשרים היו", ותפלת משה "י"ה יושיעך מעצת מרגלים" — מעיקרא אינם סותרים זל"ז, כדלקמן.

ג. ויובן זה בהקדים דיוק לשון רש"י²⁶ "י"ה יושיעך מעצת מרגלים", ועד"ז לקמן²⁷ גבי כלב מדייק רש"י ש"נשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם". דלכאורה הי' מתאים יותר להשתמש בלשון המתארת את חטאם — כמו "דבה", כמש"נ²⁸ "ויוציאו דבת הארץ גו'" [וכלשון רש"י עצמו בתחלת הפרשה, "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים לפי שלקתה על עסקי דבה כו'", וכן בהמשך הענין²⁹ "להוציא דבה נתכוונו"], או "חטא המרגלים"; ומדוע נקט רש"י לשון "עצה" דוקא³⁰?

ויש לומר, שבדוקא נקט רש"י לשון זו, להדגיש, שאין כוונתו לומר שה' יושיעו מחטא המרגלים, כי עדיין ב"אותה שעה כשרים היו" (ולא היו שייכים לחטא של "דבה"³¹ וכו'), אלא רק