79

במ"ש "אותה שעה כשרים היו" היא רק לזמן קצר ביותר¹², משעת המינוי עד ש"חזרו למשה למסור להם סימנים בארץ"¹³ [שבפשטות לא היתה שהיית זמן¹⁴ בין התמנותם לדברי משה אליהם "עלו¹⁵ זה בנגב גו' וראיתם את הארץ וגו'"].

ב) לפירושם הול"ל (לרש"י) "בעת התמנותם כשרים היו" וכיו"ב.

ג) ועיקר: אם "הרגיש משה שכוונתם לרעה" — מדוע עמד בבחירתו לשלוח מרגלים האלה ולא שלח אחרים תחתיהם שלא תהי' כוונתם רעה (שבודאי הי' זה בידו של משה)¹⁶?

[ומה שביארו במפרשים¹⁷ (הטעם שמשה התפלל על יהושע שינצל "מעצת המרגלים" אבל לא מנעו מלכת עמהם) כי סבר משה אולי יהושע וכלב יוכלו להחזירם ממחשבתם הרעה — אינו מיישב שאלה זו, דאיך יכנס בספק רעת כל בנ"י — מפני שאולי יצליחו יהושע וכלב להחזירם לטוב! — ובפרט שיכול לא לשלחם כל עיקר].

ב. לכאורה יש לשאול כעין שאלה זו על כללות ענין שילוח המרגלים, שלפרש"י, כבר בהתחלת הדבר ידע משה שאינו ענין רצוי ומ"מ לא נמנע מלשלחם.

דהנה על הפסוק¹⁸ "שלח לך אנשים" פרש"י "שלח לך — לדעתך, אני איני מצוה לך אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו¹⁹ נשלחה אנשים לפנינו. . אמר (הקב"ה) אני אמרתי להם שהיא (ארץ ישראל) טובה. . חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה". שמזה יוצא, דאף שמשה שמע מפי הקב"ה שאין צורך בשילוח המרגלים — מ"מ, דעתו של משה ("לדעתך") הסכימה לכך.

ומפורש הדבר עוד יותר בפרש"י לקמן בפ' דברים (עה"פ²⁰ "וייטב בעיני הדבר"), שהטעם שהסכים משה לשילוח המרגלים הוא רק משום שחשב "שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב" (כהמשל שמביא שם מ"אדם האומר לחבירו מכור לי חמורך זה א"ל הן נותנו אתה לי לנסיון א"ל הן. . כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר הלוקח בלבו בטוח הוא זה שלא אמצא בו מום מיד א"ל טול מעותיך ואיני מנסהו"), הרי להדיא, דאף