74

משה רבינו שיש חסרון במצבם במדבר לגבי מצבם במצרים. ולפי זה, את"ל שמאכלים אלו הם מאכלים רעים וקשים לגופו של אדם — אין מקום לטענה "זכרנו גו' אשר נאכל במצרים"²⁸, ואדרבה, הי' להם להודות שעתה אין מקום למאכלים רעים!

ואע"פ שע"ז הביא ר"ש משל מבן המלך שהי' "מתרעם על אביו לומר שלא מפני שאוהבני [ורוצה למנוע ממנו מאכלים רעים] אלא שאי אפשר לו שאוכל", וכן בנמשל, שבנ"י התרעמו על הקב"ה "לומר שלא מפני שאוהבני אלא שאי אפשר לו שאוכל" — לכאורה אין זה ביאור מספיק, דבשלמא במשל שהמדובר בבן קטן, מובן שמתרעם על אביו (אף שה"פדגוג" שלו אומר לו שזה מאכל רע) להיותו מתאווה אל מאכלים רעים; אבל בנמשל קשה לומר שבנ"י יטענו טענה שאין לה יסוד (כיון שלפי המציאות המפורסמת, במציאות הי' כ"ז לטובתם, למנוע מהם מאכלים רעים הקשים לגופו של אדם). ועכ"פ הו"ל למשה להשיבם שטענתם בטעות יסודה, ואדרבה, מניעת מאכלים אלו היא לטובתם.

ואין לתרץ ע"פ פרש"י עה"פ (שלפנ"ז²⁹) "מי יאכילנו בשר" — "וכי לא הי' להם בשר והלא כבר נאמר. . וצאן ובקר. . אלא שמבקשים עלילה" — כי אינו דומה לעניננו, דזה שהי' להם צאן ובקר הי' במספר מוגבל, עד שגם משה רבינו אמר להקב"ה "שש מאות אלף רגלי העם גו' הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם גו'"³⁰, וא"כ הי' קצת מקום לעלילה זו; משא"כ כאן, הרי כל התלונה אין לה יסוד, דאדרבה, זהו מטובו וחסדו של הקב"ה שמנע מהם מאכלים רעים!

ולכן פרש"י, שמינים אלו קשים רק למניקות בלבד, אבל אינם מאכלים רעים לכל אדם. וזו היתה תלונתם של בני ישראל: מפני מה נמנע מהם טעמם של מאכלים אלו אך ורק בגלל שאינם מאכלים טובים למניקות — וכי לא הי' אפשר להקב"ה לעשות שרק אצל המניקות לא ישתנה המן למינים אלו, ואילו אצל כל ישראל לא יחסר טיב המאכלים ההם³¹.

ומטעם זה לא העתיק רש"י את כל משלו של ר"ש — כי אין המשל מכוון לנמשל, שכוונת האב (במשל) היא למנוע מבנו מאכלים רעים, ואילו בנמשל נמנעו מכל בנ"י מאכלים אלו (לא לפי שאינם טובים להם, אלא) רק בגלל המיעוט מבנ"י, המניקות, שעבורם הם קשים ("מפני התינוק").

ולכן מביא רש"י רק תחלת המשל (ומציין לספרי), לרמז, שתוכנה של תלונת בנ"י הוא בדומה לתלונת הבן³², שחו