73

כוונת הספרי שהי' משתנה לכל טעם חוץ מאלו שקשים למניקות "מפני התינוק")

אבל ענין זה לא הובא במאמר ר"ש²³. זאת ועוד: שם הובאו רק שני מינים "שום ובצל" — ואין מזה ראי' שגם שאר ג' המינים הם קשים למניקות].

ג. גם יש להבין כמה דיוקים בלשון רש"י, ומהם:

א) רש"י לא העתיק עיקר מאמרו של ר"ש, שהוא המשל ממלך בשר ודם כו', ומביא רק התחלתו, "משל למלך וכו' כדאיתא בספרי". ואע"פ שרש"י מוסיף הביאור למה לא נשתנה טעם המן למינים אלו (כנ"ל), מ"מ, אין בדברי רש"י שום הסברה לתוכן התלונה של בנ"י, שזה מוסבר רק במשל ר"ש, שהבן חושב שהטעם שאביו צוה שלא ליתן לו מאכלים אלו הוא לפי שאינו רוצה שיהנה מטיב מאכלים אלה ("אי אפשר לו שאוכל").

ב) למה מעתיק רש"י גם שם בעל המאמר — ר' שמעון?

וכמשנ"ת כמ"פ, שכוונת רש"י בהבאת שם בעל המאמר במקומות ספורים בפירושו (אף שברוב המקומות אינו מביא דבר בשם אומרו) היא לרמז על תוס' הסברה בתוכן פירושו, ע"י הידיעה שמאמר זה אמרו תנא (או אמורא) פלוני.

[ושני דיוקים אלו בולטים יותר, כשמשווים פרש"י זה לפירושו כמה פסוקים לפנ"ז, עה"פ²⁴ "ויצעק העם אל משה", שכ' שם "משל למלך בו"ד שכעס על בנו והלך הבן אצל אוהבו של אביו וא"ל צא ובקש עלי מאבא", שגם משל זה מקורו בספרי על אתר ובעל המאמר הוא ר' שמעון — ושם (א) העתיק רש"י כל המשל (ולא ציין שמקורו בספרי), (ב) השמיט שם בעל המאמר!].

ג) כאן כתב רש"י "מפני שהן קשים למניקות", אבל בפירושו לש"ס²⁵ כתב שהמן לא נשתנה לחמשה מינים הללו לפי שהם "קשין לעוברות ומניקות". וצ"ע הטעם שרש"י השמיט בפירושו על התורה "לעוברות"²⁶ [שהרי הטעם "מפני התינוק" שייך לכאורה לעוברות כמו למניקות. ועוד זאת: מסתבר — ובפרט בלימוד ע"ד הפשט — להגדיל ככל האפשר מספר בנ"י שבגללם לא נשתנה המן למינים הללו, וא"כ ודאי שהו"ל לרש"י בפירושו עה"ת להוסיף שגם לעוברות הם קשים].

ד) למה מקדים רש"י "שום" ל"בצל" ("אל תאכלי שום ובצל") — היפך סדרם בקרא²⁷ — "ואת הבצלים ואת השומים".

ד. ויש לומר הביאור בכל זה — בפשטות:

בפסוק זה מבוארת טענת בנ"י על