69

ד"כשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר וליתום ולאלמנה. . אבל מי שנועל דלתי חצרו כו' ואינו מאכיל ומשקה כו' אין זו שמחת מצוה כו'", מ"מ אין להוסיפו בחדא מחתא עם גוף חיוב ומצות שמחת יו"ט.

ט. ביאור פלוגתת הרמב"ם ואדה"ז בפנימיות הענינים:

בדרושי אדמו"ר הזקן מבואר⁵³ הטעם ששמחת יו"ט היא ע"י הקרבת שלמי שמחה: עיקר השמחה היא לשמוח בו ית', כמאמר⁵⁴ "וישמחו בך כל ישראל", דהגם ששמחה כזו צ"ל כל השנה, עכ"ז היו"ט נקרא "מועדים לשמחה", שאז השמחה של מצוה היא ביתר שאת ויתר עז מחמת תוספת גילוי אור, אלא שבכדי שגילוי השמחה בה' יהי' גם בנפש הבהמית, המסתרת ומעלמת על ניצוץ אלקי שבנפש האדם ומונעת השמחה בהשם, הקריבו שלמי שמחה שזהו כדי לשמח גם את נפש הבהמית.

אבל בזה גופא, הפעולה בנפש הבהמית, יש לבאר בשני אופנים: א) עיקר שמחת יו"ט, שהיא השמחה בו ית', היא רק בנפש האלקית, ופעולת הקרבת השלמים היא רק להסיר ההעלם והסתר שמצד נפש הבהמית, שמונעת גילוי השמחה של נפש האלקית. ב) הפעולה בנפש הבהמית היא לא רק להסיר המניעה שבה, אלא שגם היא עצמה תרגיש השמחה בה'.

ויש לומר, שזהו החילוק (בפנימיות) בין שיטת הרמב"ם ושיטת אדה"ז:

לדעת הרמב"ם, השמחה האמורה בכתוב "ושמחת בחגיך" "היא קרבן שלמים", שאין זו שמחה טבעית וגשמית אלא רק שמחה בה', והיא שמחת נפש האלקית בו ית'; אלא ש"יש בכלל אותה שמחה לשמוח. . כל אחד כראוי לו. . אוכלין בשר ושותין יין כו'", כי⁵⁵ כדי שלא תהי' מניעה מצד נפש הבהמית על שמחת נפש האלקית, צריכים גם לפעולה מיוחדת לבטל התנגדותה לשמחת יו"ט, וזהו ע"י שמשמחין אותה בשמחה טבעית וגשמית, "כל אחד כראוי לו".

אבל דעת אדה"ז היא, ששמחת יו"ט צ"ל באופן שגם נפש הבהמית תרגיש השמחה העיקרית שבשמחת יו"ט, שהיא השמחה בו ית', ולכן ס"ל ש"ושמחת בחגיך" היינו ע"י אכילת בשר שלמים, שבזה יש שני הקצוות: השמחה היא מאכילת בשר, הפועלת שמחה טבעית אצל הגוף ונפש הבהמית, אבל ביחד עם זה ה"ה אכילת קדשים, שנרגש באכילה זו ענין של קדושה — והיינו, שגם בנפש הבהמית נרגש ענין השמחה בו ית'.

ויש לומר, שהרמב"ם ואדה"ז אזלי בזה לשיטתייהו:

דעת הרמב"ם⁵⁶ היא⁵⁷, דעוה"ב אין בו לא אכילה כו', שתכלית שלימות השכר היא לנשמות בלא גופים⁵⁸, ולכן ס"ל דהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים, שאינה שמחה הקשורה לגוף ונפש הבהמית כ"א שמחה אלקית של הנשמה