54

בכנופיא כו'. וזהו שמדייק רש"י ומדגיש החילוק שבין שמירת הקב"ה לשמירת "הנותן מתנה לעבדו" — שבשר ודם אינו יכול לשמור מתנתו אפילו מלסטים (וכ"ש וק"ו משודדים), ואילו הקב"ה יכול לשמור מתנתו מכל אדם, (לא רק מלסטים, אלא) אפילו מ"שודדים" — שאין ביכלתו של בו"ד לשמור א"ע מהם כלל³⁰.

ו. ובדרך זו יתיישב גם פרש"י בפסוק שלאח"ז — "יאר ה' פניו אליך" — "יראה לך פנים שוחקות פנים צהובות".

דלכאורה תמוה — אמאי שינה רש"י מלשון הכתוב ("יאר. . פניו") וכתב "פנים שוחקות פנים צהובות"?

ובפרט שגם במדרש³¹ הלשון "שיביט בך בפנים מאירות ולא בפנים זעומות", ומצינו לשון זו בפרש"י לעיל — עה"פ³² "וראיתם את כבוד ה'", "בפנים מאירות. . כבוד אור פניו".

גם צ"ב כפל הלשון בפרש"י "פנים שוחקות פנים צהובות", דמזה שרש"י כופל גם תיבת "פנים" מוכח שהם שני ענינים (ולא ב' לשונות על ענין אחד) — ונוסף על השאלה מה הם שני הענינים, מנ"ל בפשוטו של מקרא ש"יאר גו'" כולל שני ענינים?

וע"פ הנ"ל מתורץ גם זה:

ברכת "פנים מאירות" סתם כבר נכללת בברכות דפ' בחוקותי, דכאשר בנ"י עמלים בתורה ושומרים מצוותיו, הרי בודאי שזוכים לכל הברכות המנויות בפרשה מתוך "פנים מאירות".

אלא החידוש כאן הוא שיהיו "פנים מאירות" באופן מיוחד — "פנים שוחקות פנים צהובות", כלומר, "פנים מאירות" הבא כתוצאה ממצב של "פנים שוחקות" — שמחה גדולה ושמחה גלוי', שמובן, שהארת הפנים במצב של שמחה ה"ה באופן נעלה ביותר. וזהו שדייק רש"י וכ' "פנים צהובות" (לא סתם "פנים מאירות"), והיינו כפרש"י לעיל³³ ד"לשון צהוב דומה לתבנית זהב, צהוב כמו זהוב", וכן בעניננו, לא סתם "מאירות", אלא מראה (וצבע) של זהוב — צהוב.

ז. והנה מצות ברכת כהנים ה"ה בכל מקום ובכל זמן³⁴ — דגם בזמן הגלות ובחוץ לארץ מ"ע של תורה על הכהנים לברך את בני ישראל.

שמזה מובן, שברכות אלו אינן תלויות במצבם של ישראל, אלא נמשכות לכאו"א מישראל, יהי' מי שיהי', באיזה מצב שהוא.

וזה מתאים עם משנת"ל בנוגע לתוכן ברכות אלו — שהם ברכות מיוחדות שאינן בשאר הברכות שהובטחו לישראל בגלל שמירת התומ"צ — כי הברכות דברכת כהנים באות ונמשכות ממקום עליון ביותר³⁵, שלגבי' אין עבודת ה