53

ובזה מתורץ עוד דיוק ברש"י — שמפרש שברכת השמירה כאן היא רק בזה ש"לא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך", דלכאורה אינו מובן, מדוע מגביל רש"י ברכה זו רק לשמירה מן השודדים לבד, ולא כתב (בקיצור) "וישמרך, את הנכסים שלך" (ע"ד לשון הספרי), או "שנכסיך יהיו שמורים" וכיו"ב — לשון של שמירה כללית מכל מיני הפסד, כמו משריפה וכיו"ב, ולא רק משודדים?

אלא שהתוכן ד"וישמרך" הוא בהמשך ל"יברכך", היינו שמירתה מהנזק דשודדים שעלול לבוא דוקא מההשפעה המרובה ד"יברכך", כנ"ל, אבל אין המדובר בסתם שמירה מהפסדים (כמו שריפה) המסתעפים מסיבות צדדיות²⁷.

ה. אלא שעדיין צ"ע אריכות המשך ל' רש"י, שמחלק בין "הנותן מתנה לעבדו" למתנת הקב"ה, ש"הוא הנותן הוא השומר" — דלכאורה הי' מספיק לומר "וישמרך, שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך", שמזה מובן כבר תוכן ברכה זו.

גם יש לדייק השינוי בלשון רש"י, שגבי ברכת הקב"ה אומר "שלא יבואו עליך שודדים", ואילו ב"נותן מתנה לעבדו" נקט "מכל אדם. . לסטים".

וע"פ משנת"ל אתי לשון רש"י בפשטות:

כשם שברכת "יברכך" היא ברכה מיוחדת שלא מצינו כמותה בשאר הברכות המפורשות בתורה — כמו"כ צ"ל בנוגע לברכת "וישמרך", שהיא שמירה מיוחדת, שהיא רק בכחו של הקב"ה.

ומטעם זה א"א לו לרש"י לפרש שכוונת "וישמרך" היא שמירת נכסי האדם סתם — כי שמירה כזו אין בה חידוש מיוחד. ויתירה מזו — סתם שמירת הנכסים נכללת בעצם הברכה, ובלשון המדרש²⁸ "והלא אם מבורכים הם שמורים" ("כי ברכה בלא שמירה אינה כלום"²⁹).

וזוהי כוונת רש"י באריכות לשונו, בהחילוק בין "הנותן מתנה לעבדו" למתנת הקב"ה ש"הוא הנותן הוא השומר" — כי זהו החידוש בברכה זו, שהיא שמירה מיוחדת של הקב"ה, שאינה ביכלתו של בשר ודם "הנותן מתנה לעבדו (ש)אינו יכול לשמרו מכל אדם". כלומר: אין כוונת רש"י לומר שרק הקב"ה "הוא הנותן הוא השומר", משא"כ בשר ודם אינו שומר כלל (שהרי ביכלתו של בו"ד לשמור נכסיו מכמה מיני היזקות), אלא הדיוק הוא — שהקב"ה יכול לשמור "מכל אדם", יהי' מי שיהי', מה שאין זה ביכלתו של בשר ודם.

ועפ"ז מובן גם דיוק לשון רש"י ששמירת הקב"ה היא "שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך" (ולא "לסטים", כלשונו לאח"ז):

הלשון "שודדים" מורה על סוג מיוחד של לסטים, שבוזזים ושודדים את כל נכסי האדם (לא כסתם לסטים, שע"ד הרגיל נוטלים רק חלק מנכסי האדם) — אי משום שחזקים הם ביותר, או שבאים