48

"נתנאל בן צוער"⁵¹, הוא כי⁵² "בשביל ב' דברים זכה להקריב שני לשבטים, אחת שהיו יודעים בתורה שנאמר⁵³ ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (ואחת שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו)".

ובמדרש רבה בפרשה זו⁵⁴ איתא "בא נשיא יששכר והקריב על שם התורה, לפי שהם אהבו את התורה יותר מכל השבטים שנאמר ומבני כו' לדעת מה יעשה ישראל באיזה יום יעשו מועדים ראשיהם מאתיים אלו מאתיים ראשי סנהדראות שהי' שבט יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם שהיו מסכימים הלכה על פיהם ואומר⁵⁵ ויט שכמו לסבול שהיו סובלים עול תורה ויהי למס עובד שכל מי שהי' טועה בהלכה היו שואלים אותה לשבט יששכר והם מבארים אותה להם".

אבל מ"מ, אף שנשיא יששכר הקריב תחלה (מצד מעלת התורה), גם לפני שבט ראובן הבכור⁵⁶, מ"מ הקריב שני לשבטים, ולא ביום ראשון.

והביאור בזה:

אף שיששכר הקריב על שם התורה, כנ"ל, מ"מ הרי עיקר מעלת התורה המביאה לידי גדלות ונשיאות הוא כאשר הלימוד קשור עם ביטול מציאותו של הלומד [וכמו שהי' ביששכר, דכתיב בי'⁵⁵ "ויט שכמו לסבול", שהיו סובלים עול התורה, וכמרומז גם בכוונה של "ולזבח השלמים בקר שנים — כנגד שתי תורות המקרא והמשנה שכל מי שמבקר וזובח יצרו לעשות ככל הכתוב בהן הוא עושה שני שלומות שלום למעלה ושלום למטה"⁵⁷], וביטול זה של יששכר התבטא בזה שהוא הקריב שני, והמקריב הראשון הי' נחשון בן עמינדב שהו"ע (נחשון — היינו) המסירת נפש, "למה נקרא שמו נחשון על שם שירד תחלה לנחשול שבים" ש"קפץ נחשון לתוך גלי הים וירד"⁵⁸, כי ידע ש"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"⁵⁹, ולכן קפץ במסירת נפש לים כדי להתקרב לקראת הר סיני לקבלת התורה⁶⁰.

יו"ד. ויש לומר, שזהו הרמז בג' אופני הקביעות דקריאת פרשת נשא: א) לפעמים קורין נשא לפני חג השבועות, ב) ברוב השנים לאחרי חג השבועות, ג) כאשר פ' נשא היא ב' שבועות שלמים, וחג השבועות חל (בחו"ל) ביום ו' ויום ש"ק⁶¹:

קריאת פ' נשא לפני חג השבועות הוא הוראה ונתינת כח שבכדי להגיע להגדלות ו"נשיאות ראש" דתורה צריך להיות לפנ"ז תוס' התחזקות בענין הביטול שלפני מ"ת, הקדמת נעשה לנשמע; קריאת פ' נשא אחרי חג השבועות הוא הוראה ונתינת כח על הביטול שבמעשה שלאחרי מ"ת, שהגדלות והנשיאות שבתורה צריכה לבוא בביטול שבמעשה; וכאשר חג השבועות הוא ביום ועש"ק