39

מצותי'⁴³. התורה היא הברית המחברת את ישראל עם הקב"ה, וכמאמר הזהר⁴⁴ דישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה, שע"י התורה מתקשרים ישראל בקוב"ה.

התקשרות עצמית שבמ"ת הוא⁴³ מה שהקב"ה בחר בנו מכל העמים⁴⁵, דענין הבחירה אינו מצד קדושה או מעלה, אלא שרשו בעצומ"ה ית' שלמעלה מכל הגדרים ומעלות⁴⁶.

והחילוק בין ג' מדריגות אלו הוא: אף שכל ג' אופני התקשרות אלו ישנם תמיד בישראל, מ"מ ישנם חילוקים באופן פעולתם בישראל:

בענין הקדושה שבישראל — ישנם מבנ"י שקדושת נשמתם מאירה אצלם בגילוי, ואלו שאינה מאירה אצלם כ"כ, ובאלו שמאירה בגילוי ישנם דרגות ואופנים שונים בהתגלות הקדושה בזמני השנה — בימי החול, בש"ק, ימים נוראים, מועדי השנה.

וכן הוא בנוגע לענין הברית שבתורה, ההתקשרות עם הקב"ה שע"י שמירת התורה והמצוות, דאף שזה קיים תמיד בכ"א מישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו, כמרומז גם בתיבת "ישראל⁴⁷ — ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה"⁴⁸, והיינו שבכל איש ישראל, באיזה מצב שהוא, ישנו הקשר לתורה (ועל ידה לקוב"ה) ונמשך ע"י האות שבתורה השייכת אליו, מ"מ ישנם חילוקים בין אות לאות ובמילא בין בני ישראל וכן בגילוי ענין זה, וכן בכ"א גופא, מזמן לזמן (בהתאם למעמדו ומצבו בלימוד התורה וקיום המצות).

אמנם ההתקשרות העצמית של בנ"י בהקב"ה, אין בה התחלקות ודרגות, כי היא ההתקשרות דעצם דישראל עם עצמותו ית'.

ז. וזהו תוכן הענין שהס"ת "הוא העד הנאמן לכל באי עולם":

ידוע מש"כ (אדה"ז⁴⁹ וכו') שעדות היא על דבר הנסתר והנעלם, אבל על דבר הנגלה אין צריכים ענין העדות, ויתירה מזו אפילו על "מילתא דעבידא לאגלויי" לא הצריכה התורה עדות⁵⁰, עדות היא דוקא על דבר הנעלם (כמבואר בארוכה (גם) בענין "אתם עדי"⁵¹).

ועפ"ז מובן גם בעדות זו של התורה שהיא העד הנאמן על בנ"י, שעדות זו אינה על דבר הגלוי, היינו על התקשרות זו דבנ"י שע"י התומ"צ, שהוא דבר הניכר ונראה שבנ"י מובדלים בזה מאוה"ע;

וכן העדות אינה על קדושת ישראל — נפש הקדושה שבכ"א מישראל, דאף שהקדושה אינה ניכרת תמיד באופן גלוי