38

כו'", שהוא (אחד) מחיובי האדם כלפי התורה, זה שהאדם צריך לכבד את התורה. דמכיון שהתורה היא המקשרת את האדם עם הקב"ה, צריך לכבד אותה.

והחידוש בהלכה זו ("מצוה לייחד לספר תורה מקום כו'") — שמשו"ז מוסיף הרמב"ם כאן טעם מיוחד ("דברים שבלוחות הברית כו'"): עד הלכה זו פירט הרמב"ם החיובים דכבוד ס"ת מצד הפעולה דקדושת התורה (וכלשונו בתחלת הפרק (הלכה ב ואילך) "ס"ת כשר נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול" — וממשיך בכל החיובים של כבוד ס"ת); וכאן מוסיף שיש דין כבוד מצד החפצא דתורה, שזה מחייב ומוסיף במצות כבוד ס"ת דין "מקום"³⁷ — "מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו כו'" — וע"ז מביא הטעם מפני ש"דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר", דמכיון שספר תורה מכיל את ה"דברים שבלוחות הברית", ה"ז מחייב שיהי' לו מקום מיוחד.

אבל מ"מ, אף שדין זה הוא מצד החפצא של הס"ת — מ"מ ה"ז מחיובי הגברא כלפי התורה, שחייב לכבד את הס"ת עי"ז שמייחד לו מקום, והחפצא של ס"ת, מכיון שהדברים שבו הן "דברים שבלוחות הברית", דורש שגם "מקום" התורה יהי' מכובד על האדם;

משא"כ בהלכה שלאח"ז לא איירי הרמב"ם כלל בחיובי הגברא לכבד התורה, אלא בפעולת התורה על הגברא, ולכן כותב הטעם — ש"הוא העד הנאמן כו'", כלומר, דמכיון שהחפצא דס"ת הוא "עד"³⁸ על בחירת הקב"ה בבנ"י, לכן כשאדם יושב לפני ס"ת צריך לישב "בכובד ראש באימה ופחד".

ו. ביאור הענין בסגנון תורת החסידות:

ג' ענינים אלו שבס"ת — קדושתה, לוחות הברית, עד הנאמן — מורים על ג' אופנים ומדריגות בהתקשרות בנ"י עם הקב"ה, שנעשו ובאו בשלמותם במ"ת: א) קדושת ישראל, ב) התקשרות באופן של ברית, ג) התקשרות עצמית.

והביאור בזה:

קדושת ישראל שנעשה במ"ת ענינה הוא קדושת הנשמה שבכל או"א מישראל. כי אף שמצד זה שהאבות הן הן המרכבה³⁹ הורישו לכאו"א מבניהם אחריהם עד סוף כל הדורות נשמה קדושה (שאינה באוה"ע)⁴⁰ מ"מ גמר ושלימות קדושת הנשמה נעשה במ"ת. וכמו שהוא בכ"א מישראל, שתיכף משנולד יש בו נפש קדושה, ו(אח"כ) תחילת כניסת נפש זו דקדושה היא במצות מילה⁴¹, מ"מ "גמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים"⁴².

ברית שבמ"ת ענינה הוא ההתקשרות להקב"ה שעל ידי שמירת התורה ו