32

לפני מ"ת, אינו כלל באותו הגדר של המצוות שלאחרי מ"ת).

ה. ולכן מסתבר לומר, שעיקר ענין קבלת מצוות (שעל ידה נכנסו ישראל לברית) הי' בעת שמיעת עשה"ד, שאז הודיע הקב"ה ייחוד השם ואיסור ע"ז — אנכי ולא יהי' לך [עם עונשם — "אל קנא גו'"⁶¹] ואיסור שבת ועוד מהחמורות (שהם בעונש מיתה), וגם מהקלות.

ועפ"ז מתורצת בפשיטות קושיית התוס'⁶² במחז"ל⁶³ ש"כפה עליהם את ההר כגיגית" (ולכן "מכאן מודעה רבה לאורייתא"⁶³, שיש לישראל תשובה ע"ז שלא קיימו התורה, "שקבלוה באונס"⁶⁴), והרי "כבר הקדימו נעשה לנשמע"⁶⁵ — וע"פ הנ"ל י"ל, שאמירת נעשה ונשמע אין בזה תורת "קבלת מצוות", וקבלת המצוות דישראל היתה בשעת עשה"ד, ואז הי' זה באופן ד"כפה עליהם הר כגיגית".

וזהו גם הביאור בשיטת ריבר"י הנ"ל, שטבילתם לשם גירות היתה ביום השבת — כי מעשה טבילה זו של בנ"י לא היתה בו חלות כניסה לברית, כיון שעדיין לא היתה קבלת מצוות, והכניסה לברית בפועל וחלות הגירות נפעלה אח"כ ע"י מעשה הקב"ה⁶⁶ (באמירת עשה"ד כנ"ל), שאז היתה קבלת תומ"צ ע"י ישראל.

ו. ויש להוסיף מקור לענין האמור (שהגירות דמ"ת נפעלה רק בעת עשה"ד) בדברי המדרש⁶⁷, ד"כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר⁶⁸ השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, כשביקש ליתן את התורה בטל את הגזירה הראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים ואני המתחיל שנאמר⁶⁹ וירד ה' על הר סיני".

מדברי המדרש מובן, שאע"פ שמצינו התגלות ה' לצדיקים ולנביאים לפני מ"ת, מ"מ, כיון שהי' לפני בטול "גזירה הראשונה", ה"ז נחשב שעדיין ה"עליונים" (השכינה) לא ירדו למטה. וכמבואר בכמה מקומות, שקודם מ"ת לא היתה שלימות בהתגלותו של הקב"ה, ורק בעת מ"ת היתה ההתגלות של "אנכי ה' אלקיך", ולכן רק אז בטלה הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים.

ומזה מובן גם בנוגע למשה רבינו עצמו, דאף שהקב"ה נתגלה אליו בסנה ועוד, מ"מ, אין זה כלל באותו הגדר של "התגלות ה'" כפי שהיתה בעת ירידת ה' על הר סיני ואמירת עשרת הדברות.

ובזה יש לבאר מה שמ"ת נחשב כ

גירות של עם ישראל, שענין הגירות

הוא שהגר נעשה מציאות חדשה, כ

קטן שנולד דמי⁷⁰, ולכאורה הרי כבר ביציאת מצרים נאמר⁷¹ "לקחת לו גוי מקרב גוי"⁷², וביותר יוקשה לפי הראשו