ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לג במדבר שיחה ב15

15

פעלה לא רק על שבט יהודה ראש המחנה — הסמוך לו (ע"ד פעולת בני קהת על דגל ראובן לבד כנ"ל), אלא גם על יששכר וזבולון החונים על דגל מחנה יהודה.

ויש להוסיף, שענין זה מודגש בהשינוי בפרש"י בהראי' בנוגע ליהודה ש"נעשו גדולים בתורה" — שמביא פסוק מכתובים "שנאמר⁵⁰ יהודה מחוקקי"⁵¹, דלא כבתנחומא שמביא "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו"⁵², הנאמר (א) בחומש, ו(ב) לפני פרשתנו — כי [נוסף לכך שרש"י מביא כתוב שבו מפורש שכן הי' בפועל, ולא הכתוב בחומש שבו רק הבטחה והברכה ש"לא יסור", הרי] בהפסוק בחומש לא מפורש שזהו בכל שבט יהודה, ד"לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" פירושו שהיו בהם "ראשי גליות שבבבל" ו"נשיאי א"י"⁵³, ואילו בפסוק "יהודה מחוקקי" ה"ז שמו של השבט כולו, ומזה מובן שזוהי תכונתו של כל שבט יהודה. ולכן שינה רש"י והביא כתוב זה, להדגיש, ששכינות פועלת ומשנה מהותו של השכן⁵⁴.

וי"ל שזהו גם דיוק הלשון בפרש"י "טוב לצדיק טוב לשכנו", ולא "אשרי לצדיק ואשרי לשכינו" (כבתנחומא), כי לשון "אשרי" (מלשון אושר או מלשון⁵⁵ שבח) יתכן⁵⁶ גם כאשר מקבל השפעת שכר על ידי הצדיק או שנשפע מהנהגת הצדיק, משא"כ הלשון "טוב" כולל גם הפי' שינוי במהותו וגדרו שנעשה "טוב".

ח. ויש להוסיף בזה ע"ד הרמז והדרוש:

השייכות דב' ענינים אלו ד"טוב לצדיק טוב לשכינו" ו"אוי לרשע ואוי לשכינו" שבפרשתנו, הוא לא רק מצד גדר ענין השכינות, אלא (גם) מצד תוכנם וענינם המדובר בהם: הדרך להנצל ולהפטר מלהמשך במחלוקת⁵⁷ ("אוי לרשע"), הוא ע"י העסק בתורה ("טוב לצדיק כו'"). וכן לאידך, כדי שהעסק בתורה יהי' כדבעי, ועד שהעוסקים יהיו "גדו

הערות

50. תהלים ס, ט. שם קח, ט.
51. וכ"ה בבמדב"ר פי"ח, תנחומא (ות"ב) ויל"ש קרח שם.
52. פסוק זה הובא גם בבמדב"ר (פ"ג) ותנחומא באבער פרשתנו שם. וביל"ש פרשתנו שם הובאו שני הפסוקים.
53. פרש"י ויחי שם.
54. וי"ל שלרש"י ההוספה היא לא רק בכמות, ששכינות לטוב פועלת על כל השבט (ולא כשכינות לרע, שפועלת רק על מספר מועט), אלא גם שינוי באיכות: בשכינות לרע ("אוי לרשע אוי לשכינו") אף שהיא פעולה פנימית, עיקרה היא בנוגע להנהגת השכן, משא"כ בצד הטוב ה"ז נעשה מהותו וטבעו של השכן, ולכן פועל על כל השבט ונקבע כשמו של כל השבט. ועפ"ז ההוספה ברש"י על התנחומא היא לא רק ב"אוי לרשע אוי לשכינו" (שלרש"י היא פעולה פנימית, ולהתנחומא — רק פעולה חיצונית בשייכות לעונש כו'), אלא גם באופן פעולה הפנימית דשכינות לצדיק ("טוב לצדיק טוב לשכינו"), שאינו דומה הא דמדה טובה מרובה כו' לפי פרש"י (לגבי שייכות פנימית ד"אוי לרשע כו'") למרובה מדה טובה שבתנחומא (לגבי שייכות חיצונית ד"אוי לרשע כו'").
55. ראה ת"א ויצא (ל, יג) "תושבחתא".
56. אף שאפשר שקאי גם על אושר וטוב של עצמו, ע"ד "אשרי האיש" שבריש ספר תהלים (ראה מפרשים שם). וראה ת"א דברים (לג, כט) "אשריך ישראל — טובך ישראל".
57. וזוהי גם השייכות לענין הנגעים — נגעי בתים (כנ"ל בפנים ס"ד) — המקור שבו נאמר "אוי לרשע אוי לשכינו" בהלכה — כי נגעי בתים באים על לה"ר וצרות עין (ראה ערכין טז, א. תו"כ מצורע יד, לה. תוספתא נגעים פ"ו, ו. רמב"ם סוף הל' טומאת צרעת. פרש"י סוף סוכה הנ"ל. מפרשי המשנה נגעים פי"ב מ"ה) — הפירוד ומחלוקת שבין אדם לחבירו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.