ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לגבמדברשיחה א6

6

כללות עם ישראל³⁷, שמצד הגזירה אין הבדל בין צדיק לרשע³⁸ (ע"ד פרש"י לעיל³⁹ "מאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע"); אלא שלהיות שהלויים "הם שלי (מפני⁴⁰) שלא טעו בעגל", הוציאם הקב"ה מכלל הגזירה ע"י השינוי באופן מנינם.

ומובנת השייכות בין מניעת גזירת המרגלים ל"אך את מטה לוי לא תפקוד":

גזירת המרגלים חלה על "כל פקודיכם לכל מספרכם"⁴¹ (מבלי הבדל בין צדיק לרשע) מפני שפקידה נותנת מקום לענין בלתי רצוי (וצריכים נתינת שקלים ("כופר נפשו") להציל מזה). ולכן, כאשר יצא הקצף לפני ה' ונגזרה גזירה על כללות עם ישראל, נכללו בזה "כל פקודיכם לכל מספרכם".

וזהו מה שאמר הקב"ה "אך את מטה לוי לא תפקוד" כדי ש"אל יהיו אלו בכלל", דמכיון שמנינם אינו בגדר "תפקוד", שוב אינם שייכים להנגף הפוגע ב"כל פקודיכם"⁴².

ז. מ"יינה של תורה"⁴³ שבפרש"י זה:

ההפרש בין שני פירושי רש"י הנ"ל — דלפירוש הא' גם הלויים נפקדו כמו בנ"י (אלא שנמנו באופן ותנאים שונים), משא"כ לפירוש הב' לא נפקדו הלויים כלל, כי מנין הלויים אינו בגדר "תפקוד" — י"ל שהם כנגד שתי דרגות במעלת הלויים על כל ישראל.

ויובן זה בהקדם ביאור שלשת האופנים הנ"ל שבמנין — (א) מנין בנ"י, (ב) מנין מטה לוי "לבדו", (ג) "את מטה לוי לא תפקוד" — בעבודת האדם:

עבודת ה' מתחלקת לשלשת הקוים (העמודים) דתורה עבודה וגמילות חסדים⁴⁴, שהם, בכלל, שלשה סוגי עבודה⁴⁵: (א) קיום המצות, (ב) לימוד התורה, (ג) דביקות בה' (בתפלה)⁴⁶, ששלימותה היא העבודה דמסירת נפש.

מצות ניתנו במספר⁴⁷ — תרי"ג דוקא,

הערות

37. וכדיוק לשון רש"י "שעתידה לעמוד גזירה", ולא לשון עונש וכיו"ב.
38. והרי תחילת הגזירה היתה "אכנו בדבר גו' ואעשה אותך לגוי גדול" (שלח יד, יב) — שעכצ"ל ששבט לוי בכלל, שהרי מפורש מי אינו בזה "אותך"[ednref_3_*] — אלא שאח"כ נחלפה ל"במדבר הזה יפלו (בנ"י) גו'" (שם, כט).
39. בא יב, כב.
40. היינו שהטעם שניצלו הוא מפני ש"הם שלי", וסיום ל' רש"י "שלא טעו בעגל" הוא הדבר שגרם שיהיו שלי (כפרש"י לקמן ג, יב — וכנ"ל סוס"ב). — ומתורצת עפ"ז השקו"ט במפרשי רש"י מדוע נקט רש"י "לא טעו בעגל" ולא שלא טעו במרגלים (החטא המדובר כאן).
41. ל' הכתוב — שלח יד, כט. וראה לעיל הערה 34.
42. ולהעיר מש"ך עה"ת פרשתנו (ג, טו).
43. ראה "היום יום" כ"ט שבט.
44. אבות פ"א מ"ב.
45. בהבא לקמן ראה בארוכה לקו"ש חי"ח ע' 193 ואילך.
46. ראה הל' ת"ת לאדה"ז (פ"ד סוס"ה — מס' חרדים ושל"ה) "מצות הדביקות האמיתית ביראה ואהבה היא גדולה ממצות ת"ת וקודמת אלי'", ולכן "חסידים הראשונים היו שוהין. . ט' שעות ביום" (בתפלה — "שהיו מקשרים דעתם כו' ודביקות אמיתית עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות" — הל' ת"ת שם. ועד"ז בטושו"ע ושו"ע אדה"ז (או"ח ר"ס צח)) — "ולא היו חוששין לביטול תורה".
47. ראה גם לקו"ת פרשתנו (ו, סע"א ואילך. ז, ג ואילך) בפירוש הכתוב (הושע ב, א — הפטורת פרשתנו) "והי' מספר בנ"י גו'". וראה לקו"ת בלק סח, א ואילך. [edn_3_*] ) ואף שגם יהושע וכלב אינם בכלל (וא"כ עכצ"ל ד"אותך" לאו דוקא) — פשיטא שיש לחלק, דיהושע וכלב מפורש בקרא שיוצאים מן הכלל, ואטו כי רוכלא ליזיל ולחשוב ("אותך ויהושע וכלב"), משא"כ בנוגע לשבט לוי (שגם משה בכללו) את"ל דאינם בכלל הול"ל "ושבטך" וכיו"ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.