310

היונים היתה למעלה מן השכל (כי היו חלשים לגבי גבורים וכו') כי אם במס"נ ותוקף הרצון שלמעלה מן השכל, וזהו שלשבעת ימים, שבעת ימי הבנין, ז' ימי בראשית, לא הי' שמן כי טמאוהו אבל ליום א', כח הרצון ומס"נ שלמעלה מהתחלקות מדרי' הי' שמן (וע"ד המבואר במה שחה"ש הוא יום אחד אבל חהמ"צ וחה"ס ז' ימים — בהוספות לתו"א ס"פ יתרו). . .

(ממכתב א' דחנוכה, ה'תש"ז)

... ובקשר עם ימי חנוכה הבע"ל ולברכה עלינו ועל כל ישראל, חפצי להדגיש רק אחד מהרמזים שישנם בנרות חנוכה, והוא:

מצות נרות אצל ישראל, הם: נרות בית המקדש, נרות שבת, ונרות חנוכה, ההפרש דנרות חנוכה לשאר הנרות הוא, שנרות בית המקדש ונרות שבת צריכים להדליק בעוד החמה זורחת, וגם באותו המספר פעם בפעם, משא"כ נרות חנוכה צריכים להדליק דוקא משתשקע החמה, ומיום ליום צריכים להוסיף עוד אור — נר —. והא בהא תליא, דכאשר בחוץ ג"כ אור יכולים להסתפק להמשיך באור של תורה ומצות ע"ד הרגיל, וע"פ הרוב יכולה להספיק, והתורה על הרוב תדבר, משא"כ כשהחמה — כי שמש ומגן ה' אלקים — אינה זורחת בגלוי בהסביבה, אז אין להסתפק שיהי' עובד השי"ת היום כמו אתמול ומחר כמו היום, לפי שאז לא רק שלא יבקע החשך כ"א גם סכנה ישנה שהחשך יחדור גם למקום שעד עתה הי' אור, ולכן מוכרח בכל יום להתוסף עוד אור, וע"ד מאמר רז"ל מעלין בקדש. והנמשל די בהיר ואין דורש ביאור נוסף. . .

(ממכתב כ"ג כסלו, תשי"ג)

... ומאחר שימי החנוכה הבע"ל ממשמשים ובאים, וידוע הדיעות^* אם זהו כנגד ספירת הנצח או ספירת ההוד ובכ"א ה"ה מירכי דקשוט דלבר מגופא ובכ"ז יש בהם מעלה וכידוע מרז"ל, לע"ל כל המועדים בטלים חוץ מחנוכה ופורים (הובא בס' החיים ס' פרנסה ריש פרק ז', ועיין ג"כ פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ו, ירושלמי תענית ב, יג, יוצר לזכור^**, בהוספות לתו"א למגלת אסתר ועוד), וע"ד מעלת אור חוזר המבוארת בכ"מ.