302
בכח, ה"ה מתים כבר כיון דפרשו ממקום חיותם ואינם אלא מחוסר זמן, ובה"א משימותו בפו"מ*.
וכדי לסיים בענין של מוסר ועבודה בקצור עכ"פ הנה טעם השני בפלוגתת ב"ש וב"ה הוא כנגד פרי החג ומעלין בקדש.
דהנה שיטות שמאי והלל בעבודת האדם לקונו נתבארו בשבת (לא, א) שמאי לחומרא והלל לקולא.
ולכן מי שיצה"ר טימא את מקדשו ובא ליטהר ולהכנס תחת כנפות השכינה, הנה לב"ש תחילת ועיקר העבודה הוא בסור מרע, ובערת הרע מקרבך. וכשמתחיל בעבודה הרע בתקפו, ונזקק ליגיעה גדולה ואור רב ודורשין ממנו יגיעה כזו, אבל מיום ליום הרע פוחת והולך ובמילא א"צ לאור גדול כביום א', ודוגמא לזה: פרי החג שמקריבים אותם כנגד או"ה שלא יצדה (ל' צדיא ורקניא) העולם מהם (ילקוט שמעוני ס"פ פנחס) אלא יהפכו לטוב ומיום ליום פוחת והולך הרע שבהם ולכן א"צ כבר למספר קרבנות גדול כ"כ
— ועפי"ז מובן שאין סתירה בין טעם דפרי החג פוחתין והולכין כנגד או"ה (ע' פירש"י ס"פ פנחס וחדא"ג בשבת) ומרז"ל בסוכה (נה, ב) שהם לכפר עליהם —
אבל ב"ה אומרים שתחילת הכל צריך להכנס תחת כנפי השכינה אף שעדיין הרע בתוקפו אצלו, ויתחיל בעבודתו בענינים של ועשה טוב, עבודה בקדש ממש ומצוה גוררת מצוה, ומעלין בקדש, שמעט מעט יוסיף אומץ להיות מוסיף והולך, עד שיודה ויהלל לשמו הגדול, שימחה זרעו של עמלק ויהי' השם גדול ושלם (ע' תוד"ה ועונין ברכות ג, א). . .
(ממכתב תחלת שבט, תש"ג)
*
... א) מה שלא נראה בעיני כת"ר התירוץ בהא דבמ"ס פ"ב ה"ה כליל ב' הטעמים מעלין בקדש וכעין ימים היוצאים כחדא, אף דבשבת (כא, ב) הוא פלוגתת אמוראי, וכתבתי דמצינו בכ"מ כה"ג וכמו בברכות (נט, א ושם) הלכך נימרינהו לתרווייהו ובב"ב (עה, א) ליהוי כדין וכדין ול"נ לכת"ר להשוותם, כי בברכות ובב"ב צריך לשני הענינים וכמ"ש במהרש"א ותר"י שם משא"כ במ"ס דאחד מהטעמים
הערות
- *. ראה בארוכה בלקו"ש ח"ו ע' 70 ואילך. ח"ז ע' 114 ואילך. הדרן על ששה סדרי משנה בס' השיחות תשמ"ח ח"ב בסופו. המו"ל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.