301

חנוכה

... ומה שהעיר כת"ר בשולי מכתבו מהא דבמ"ס (פ"ב ה"ה) בהא דנ"ח מוסיף והולך הובאו ב' הטעמים שבזה "מעלין בקדש ולא מורידין כעין ימים היוצאים", אף שבשבת (כא, ב) הוא פלוגתא דאמוראי, כבר ציין לזה בפי' נחלת יעקב על מ"ס — הנדפס בש"ס — אף שלא פירש מאומה בזה וז"ל "גמרא דהכא סברי כתרי טעמי שבש"ס".

וי"ל דכיון דאין בידנו להכריע בין ב' הטעמים ואין אחד סותר לחברו, ואין נפ"מ בפועל שקולים הם ויבואו שניהם, וגדולה מזה מצינו בש"ס, דגם במקום שנוגע לפועל אמרו (ברכות נט, אב, וש"נ) הילכך נימרינהו לתרווייהו, ולהעיר ג"כ מפי' הרשב"ם ב"ב (עה, א) ליהוו כדין וכדין, ועוד.

וכיון דאתי לידי' נימא בה מילתא בטעמא דימים הנכנסים והיוצאים ומוסיף והולך או פוחת והולך, דזה תלוי בבירור אם הי' הנס דנ"ח הולך וגדול מיום ליום, או להיפך, והנה בשנת הנס שלא ידעו עדיין לכמה ימים יספיק השמן [(]וכבר הקשו המפרשים על התירוץ דחלקו השמן ביום א' לח' חלקים ויש עוד להוסיף קושיא מהא דזבחים (פח, א) כלי שרת אין מקדשין אלא מלאין אבל אם חסר השעור אין מקדשין, ומהא דמנחות (פח, ב) פשיטא דבמדה ראשונה כו') פשיטא, שלעיני הרואים, הי' הנס הולך וגדול מיום ליום, אבל אמרז"ל בשבת (שם) שרק לשנה הבאה קבעוה לחנוכה, ואז הרי כבר איגלאי מילתא למפרע שהי' בכח השמן הנמצא בפך ביום א' לדלוק ח' ימים, משא"כ ביום ב' שלא הי' בכחו לדלוק אלא ז"י וכו'.

וזהו טעם ב"ש כנגד ימים הנכנסין, ששיעור הדלקת כל ח' ימים הנכנסין נכלל ע"פ נס בכמות שמן זה, ומיום ליום הנס הולך ופוחת, אבל ב"ה אומרים דנס דימים הנכנסים אינו אלא בכח ולא יצא עדיין לפועל, ואין להחמיר ולהקפיד שכאו"א יכיר בנס כזה, כי רובא דעלמא אין לו אלא מה שעיניו רואות בפועל.

— וע"ד מרז"ל יומא (כא, א) ניסי דבראי קא חשיב ניסי דגואי לא קא חשיב —

ולכן צ"ל כנגד ימים היוצאין, הנס בפועל ממש ובפרט לענין הדה"נ שהוא ענין פרסומי ניסא לרבים, שמצד זה הנס הולך ומוסיף מיום ליום.

— וע"פ הנ"ל מבואר דגם בזה ב"ש לחומרא וב"ה לקולא —

וע"ד החידוד י"ל דכעין שיטות ב"ש וב"ה כאן מצינו גם במק"א,

והוא בעוקצין (פ"ג מ"ה) דגים מאימתי מקבלין טומאה בש"א משיצודו, כי אז,