270

הן המקום והן הזמן הם יחסיים. וכאילו הוכיחו את זה באופן שאין לו פירכא — ע"י הנסיון של מיכלסון, אח"ז בעת ליקוי החמה, ע"י חשבון מסלולו של כוכב וכו'. ובמילא מכניסים מסקנות אלו לנכסי המדע, בדוגמת שלשת חוקי ניוטאן הידועים ובתוקף שלהם קודם שהוכיחו אי הדיוק אשר בהם. — ולתמהוני הגדול — בכל הספרים העוסקים בשיטה הנ"ל אשר ראיתי ע"ע, לא מצאתי אף באחד עכ"פ איזה הסתייגות בזה! ובין הלומדים בספרים אלו — על אחת כו"כ שאין איש מטיל ספק בהנחה זו!

— ולדידי, הרי לא רק הסתייגות לחוד דרושה בזה,

כי מדע, במובנו, בזמן האחרון, היינו מדע מדויק, ז. א. הבא למסקנות שלו רק ע"י מדידה, משקל וכו', אין בנכסיו המדעיים ואפילו לא בשטח חקירתו — מקום לטיפול במושגים מוחלטים. כלי אומנותו של מדע המדויק "לא ישיגוהו" את ההחלטי. ובמילא אינו יכול לשלול אותו (כמו שאינו יכול להוכיח מציאותו).

עוד זאת: רגיל אשר, בגמור איש המדע את הנסיונות וניסוח המסקנות שלהם והחוקים, מנסה הוא להקים — בתור השערה — שיטה חדשה (או להכניס תיקונים בשיטה הקיימת) באותו המקצוע שהוא עוסק בו, אשר תכליתה לצרף גם את המסקנות החדשות לנכסי המדע אשר במקצוע זה ולבאר את כללותם באופן יותר פשוט, ועד כמה שאפשר, גם באופן יותר מובן בשכל הפשוט.

והנה גם בהקמת שיטה זו — אשר, כנ"ל, אינה אלא השערה והשתדלות לבאר בדרך אפשר חלק מתופעות הטבע — אין כל הצדקה להכניס מושגים החלטים. ולא עוד, אלא שזה מנגד להמטרה (עכ"פ בנדו"ד), כי עי"ז נעשה התיאור "פחות" מובן (אם יש בכלל מי שמבין בשכלו הפשוט ויכול לצייר לעצמו מה זה): אין מקום וזמן מוחלט, מהירות האור שווה בכל הכיוונים ולגבי כל המסתכלים, המקום מתעקם ע"י החומר שמכניסים בו, המקום (חלל העולם) מוגבל כשלחופית והולך ומתפשט או מתכווץ, למהירות יש סגולה מיוחדת — שאי אפשר (בהחלט) להוסיף עלי' ועוד ועוד.

***

כל הנסיונות המדעים שנעשו, וגם בהנוגע לשטח היחסות, יסודם ותוכנם: מדידה, כלי מדידה ואדם המודד ומסכם התוצאות. ומזה —

כל המסקנות אליהן באים — הן רק בנוגע למדידת המקום או החומר והאור, בנוגע ל"התנהגות" כלי המדידה ובנוגע לתכונות האדם ויכולתו.

בהנוגע לנסיונות פיזו, מיכלסון וכו' — הביאור המשוער והשיטה היותר קרובה להנסיונות והמשתמשת בפחות הנחות הבאות מבחוץ להנסיונות — צריכה לנצל ביאורו של לורנץ. והקושיא הידועה (שגם בס' של כ'^* נעתקה) מדוע תופעת לורנץ