249
שיחה ג
א. בסיום פרשתנו — שהוא גם סיום ספר בראשית — מסופר אודות פטירתו של יוסף: "ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלקים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת גו' וישבע יוסף גו' פקוד יפקוד גו' והעליתם את עצמותי מזה, וימת יוסף גו' ויישם בארון במצרים"1.
וצריך להבין: איך מתאים סיום ספר בראשית בענין פטירתו של יוסף (עד שהתיבות האחרונות הן "ויישם בארון במצרים") עם הכלל הידוע2 — גם בקשר לסיומי כ"ד כתבי הקודש — דמסיימים בטוב?
ומה גם שבין כך נזכר להלן, בתחילת פ' שמות3, ע"ד פטירתו של יוסף — "ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה גו' וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" (וזה גרם לשעבוד מצרים, כהמשך הסיפור) — וא"כ הי' מתאים להכניס שם הפרטים הנ"ל בנוגע לפטירתו ולסיים את פ' ויחי בדבר "טוב" — "ויחי4 יוסף מאה ועשר שנים, וירא יוסף לאפרים גו' גם בני מכיר גו' יולדו על ברכי יוסף", או כיו"ב5.
ב. עוד כלל אמרו בנוגע לסיומו של ספר (בתורה) — "מתכיפין התחלה להשלמה"6, ומנהג ישראל לקשר סיום מסכת עם התחלתה. וכמשנ"ת כמ"פ, שאין זה לחדודי לבד ח"ו, אלא הוא ענין אמיתי, כי אכן קיימת נקודה משותפת בין התחלת כל ספר (ומסכת) לסיומו, כדאיתא בס' יצירה7 "נעוץ סופן בתחלתן".
יתירה מזו: הצד השווה בין תחילת כל ספר וסיומו הוא בנקודה עקרית של הספר, כי, כידוע, נקודה עקרית של כל ענין מרומזת בתחילתו, כמו הראש הכולל כל האברים, ובסיומו, כמאמר8 "הכל הולך אחר החתום".
ולפי זה יש לעיין: מהו הקשר בין סיום ספר בראשית לתחילתו, ואיך מרומז התוכן של כללות ספר בראשית [שנקרא "ספר הישר. . זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים"9] בתחילתו — בראשית ברא גו'10, ובסיומו — הסיפור ע"ד מיתת יוסף, עד ל"ויישם בארון במצרים"?
ג. וי"ל שיובן זה בהקדים ביאור פירוש רש"י על הפסוק בראשית ברא גו' — "לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם11. . ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים12 שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם
הערות
- 1. נ, כד ואילך.
- 2. ראה תוס' סוף נדה (מברכות לא, א). ועוד.
- 3. א, א. שם, ו.
- 4. נ, כבכג.
- 5. וגם סיפור מיתת יוסף הי' אפשר לסיים בענין בשורת הגאולה — "פקוד יפקוד גו'".
- 6. נוסח רשות לחתן בראשית.
- 7. פ"א מ"ז.
- 8. ברכות יב, א.
- 9. ע"ז כה, א. ובכ"מ.
- 10. בראשית א, א.
- 11. בא יב, ב.
- 12. תהלים קיא, ו.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ פינחס, י"ד תמוז, ה'תשכ"ז לקו"ש ח"ל ע' 249
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.