237

שבבקשתה הזכירה רחל שהכניסה צרתה (לאה) לביתה ומסרה לה הסימנים כו', וע"ז ענה לה הקב"ה "יש שכר לפעולתך" ("לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך"¹⁴), אבל בפרש"י כאן לא הזכיר זה כלל¹⁵],

ולכאורה הי' מתאים להביא כאן¹⁶ המשך דברי הקב"ה¹⁷ "ויש תקוה לאחריתך נאום ה'" (ובפרט שזה נאמר בסמיכות ממש ל"ושבו בנים לגבולם")?

ב. ויובן זה בהקדם תוספת ביאור בדברי רש"י שיעקב אמר ליוסף "ידעתי שיש בלבך עלי", שלכאורה אינו מובן:

מזה גופא שיעקב לא התנצל לפני יוסף במשך כל השנים על קבורת רחל בדרך, משמע¹⁸, שעיקר התרעומת של יוסף נתעוררה לאחרי שהשביעו יעקב לטרוח להוליכו לארץ כנען ולקוברו שם,

[וכמובן גם מלשון רש"י "ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך כו'", היינו שהתרעומת על ש"לא כך עשיתי לאמך" היא תוצאה מזה "שאני מטריח עליך להוליכני כו'"],

ולכאורה תמוה, שהרי זה נראה כמו רגש של נקמה ח"ו, שמצד עצם הדבר לא היתה ליוסף תרעומת על יעקב, ורק כשהטריחו להוליכו לארץ כנען אזי נתעורר אצלו רגש של תרעומת על שלא טרח לקבור את רחל במערת המכפלה — וכי חשד יעקב את יוסף בכך¹⁹?

ולכן נ"ל שאין כוונת רש"י ב"ידעתי שיש בלבך עלי" לענין של תרעומת²⁰

— דח"ו לחשוד את יוסף שהיתה לו טענה ליעקב על שלא קבר את רחל במערת המכפלה, כי ודאי הבין יוסף שיעקב הי' עושה ככל יכולתו לקבור את רחל במערת המכפלה (שתהי' קבורה ביחד עמו), ובפרט בידעו גודל אהבתו של יעקב לרחל, ואם לא עשה יעקב כן ודאי שאינו אשם בזה כלל —

אלא הדיוק הוא "יש בלבך עלי": עם היות שהוא מבין בשכלו שאין להאשים את יעקב, מ"מ סו"ס הרי חסרה אצל רחל מעלה זו של קבורה במערת המכפלה, וכיון שהחסרון קיים, "יש בלבו" של יוסף על יעקב²¹, שהרגש הכאב שבלב נשאר, דלמה יוגרע חלקה של רחל שלא תקבר במערת המכפלה²²?