234

ב) גם בזה מדייק רש"י (ולא כתב שהי' אסור לצאת מהארץ⁴⁴ וכיו"ב, אלא) "שאין חו"ל כדאי לך".

וי"ל: ההפרש בין א"י לחו"ל בזמן האבות (גם אצל יצחק) לא הי' מפני שהיתה קדושה בהחפצא של הארץ גופא, כ"א רק לפי ששם (בא"י) פעל אברהם שהקב"ה הוא "אלקי השמים ואלקי הארץ" — "הרגלתיו בפי הבריות", משא"כ בחו"ל שהקב"ה הי' רק בבחינת "אלקי השמים" ולא "אלקי הארץ" — "שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא הי' רגיל בארץ"⁴⁵ (בחו"ל).

[ובזה מובן גם דיוק לשונו של רש"י כאן גבי יעקב "שהי' מיצר על שנזקק לצאת לחו"ל" (ולא — לצאת מן הארץ) — וע"ד לשונו גבי יצחק "אין חו"ל כדאי לך" — כי בזמן האבות עדיין לא היתה קדושה בארץ שבגללה יהי' חיוב להשאר בארץ].

וע"פ כ"ז טעמא בעי — אמאי הי' יעקב מיצר על שנזקק לצאת לחו"ל (שפשטות הלשון מורה שהי' מיצר על היציאה למקום שהוא חוץ לא"י — ולא על שנזקק ללכת לארץ זרה כו').

והביאור בזה:

מצבו של יעקב אז הי' שונה ממצבו בעת יציאתו לבית לבן (וכן ממצבם של אברהם ויצחק בעת יציאתם לחו"ל) בזה, שבעת יציאה זו כבר היו שבעים נפש מלבד נשי בניו⁴⁶, והרי זה התחלת בני ישראל כעם בפ"ע. דלכאורה המקום שלהם והמוכשר — הוא ארץ כנען, ארץ מגורי אביו, הארץ שהובטחה לכאו"א משלשת האבות, ובה יהי' לגוי גדול, כהבטחת הקב"ה לאברהם "ואעשך לגוי גדול" — בא"י דוקא⁴⁷.

ולכן דוקא ביציאה זו הי' מיצר על שנזקק לצאת לחו"ל, מאחר שמקומם של "נפש בית יעקב" הי' צ"ל (לדעתו) בארץ כנען; וע"ז נענה "כי לגוי גדול אשימך שם" — דאדרבה, ה"גוי גדול" דעם ישראל יושג דוקא "שם", בחו"ל⁴⁸.

ז. מיינה של תורה שבפירוש רש"י:

סו"ס צריך ביאור, לכאורה: מכיון שהכוונה בהבטחת הקב"ה (לפי רש"י) היא להסיר צערו של יעקב (מה ש"הי' מיצר"), מדוע נאמר בה "אל תירא"?

ויש לומר — ע"ד הרמז — שאמירת "אל תירא גו'" בא להסיר רק יראתו ופחדו של יעקב מהירידה למצרים, אבל לא זה ש"הי' מיצר על שנזקק לצאת לחו"ל", כי רגש הצער על היציאה לחו"ל אין להסירו, ואדרבה: צער זה הוא הוא המבטל את הטעם והענין הגורם היראה מהירידה למצרים.

וזהו גם הרמז בלשון רש"י "אל תירא מרדה מצרימה — לפי שהי' (יעקב) מיצר כו'": "לפי" הוא נתינת טעם, כלומר: מדוע אין לו ליעקב להתיירא מהירידה מצרימה — לפי שהי' מיצר על שנזקק לצאת לחו"ל.

ביאור הענין:

דברי הקב"ה ליעקב בירידתו לגלות מצרים ("אל תירא גו'") ענינם —