227

וזהו הפירוש הפנימי במחז"ל⁵⁶ "כל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא פירנסם וכלכלם בימי הרעב": כלכלת יוסף את אחיו בימי הרעב כולל⁵⁷ שיוסף נתן כח לכאו"א מישראל, שגם בימי "רעב" רוחני — מצב של גלות והעלם והסתר — יוכלו לחיות חיים רוחניים כדבעי, וכח זה המשיך יוסף בבנ"י באופן של מזון, שנעשה דם ובשר כבשרו, היינו שנתעצם בהם להיות ענין שלהם. שלכן "כל ישראל נקראים על שם יוסף", כיון שתכונה זו של יוסף נעשית חלק ממציאותם הם.

אבל הענין השני, השליטה על מצרים, שייך רק לדרגת יוסף עצמו, וכמו בפשטות שרק הוא השליט על מצרים; ומה שבנ"י יכולים לשלוט על עניני הגלות (בדוגמת יוסף), אינו דבר המתייחס אליהם אלא ליוסף, ובפשטות — שכח שליטתם על עניני הגלות הוא רק בתור שלוחיו של יוסף⁵⁸.

ז. ועפ"ז מובנים הדיוקים דלעיל (סעיף ג) בלשונות הכתובים וחלוקת חלק "שלישי" של הפרשה:

ב' האופנים הנ"ל בשליחותו של יוסף במצרים, הם הם שני הענינים שאמר יוסף לאחיו בתיאור שליחותו ששלחו "אלקים" למצרים: (א) "למחי' (להיות לכם למחי'⁵⁹) שלחני אלקים לפניכם. . לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה" — יוסף פעל בבני ישראל ונתן להם הכח להחזיק מעמד בגלות. (ב) "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" — פעולת שליחותו שיהי' הוא, יוסף, המושל והשליט על מצרים.

[וגם שליחות זו (השני') שייכת לשם אלקים דוקא — כי הממשלה והשליטה על האומות (ועניני גלות) שייכת לשם אלקים, ענין של דין ומשפט (שלכן נקראים דיינים בשם "אלקים"⁶⁰)].

ובזה יש לבאר ולהמתיק שרק בענין השני מדגיש השלילה "לא אתם שלחתם אותי הנה" — די"ל שכוונת יוסף בזה היא, לא רק לשלול (כפי המשמעות בפשטות) שסיבת ירידתו למצרים לא היתה בגלל כוונתם של השבטים (במכירתו למצרים), אלא, ששליחותו למצרים (מצד תכליתו השני' הנ"ל — "וישימני גו' ומושל בכל ארץ מצרים") אינה שייכת אליהם ("לא אתם") אלא רק לדרגתו ומעלתו המיוחדת, שהוא השליט על כל הארץ.

וזהו הטעם שבקריאת התורה מפסיקים שני הענינים לשתי "עליות" — כי הענין השני בשליחות יוסף, הוא נעלה ("עלי'") לגבי הענין הראשון, שדוקא בו נעשית ההוספה⁶¹ ("יוסף ה' לי בן אחר").

ועד"ז הוא בסיום "שלישי", בנוגע ליעקב:

הענין הראשון — "וירא את העגלות