224

"ערות הארץ"²⁵, שהי' שם באופן של "נשבה לבין הגוים"²⁶ — הרי בזמן ההוא הי' צריך להוספת כח רוחני כדי לעמוד שם בצדקו — וזהו שלמד אתו יעקב פרשת עגלה ערופה, שבה מוזהרים זקני העיר על תפקידם להתעסק בלויית האיש ההולך ל"שדה" ולתת לו את כל צרכיו כל זמן היותו בשדה, כנ"ל — שזוהי הנתינת כח ליוסף לעמוד בצדקו גם במצרים.

ולכן, כאשר רצה יוסף להוכיח ליעקב שהוא חי (גם) במובן הרוחני, מסר ע"י אחיו "סימן" זה ליעקב, ש"פרשת עגלה ערופה" היתה לנגד עיניו, ובכח זה לא הושפע כלל מהסביבה במצרים ונשאר שלם בתורתו וצדקתו; וכאשר ראה יעקב "את העגלות גו' — ותחי רוח יעקב אביהם", שנמשכה חיות חדשה ברוחניותו (רוח) של יעקב, ובפרט שחיים (הרוחניים) של יעקב תלוי' בחייהם של זרעו²⁷, כמאמר²⁸ "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".

ג. אמנם עדיין צריך להבין: במדרש שם מפרש דברי יעקב "רב עוד יוסף בני חי" — "רב כחו של יוסף בני. . הוא עומד בצדקו הרבה ממני שחטאתי שאמרתי²⁹ נסתרה דרכי מה'" [כמבואר במדרש³⁰ בדברי יעקב לבניו³¹ "למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח" — "כך אמר הקב"ה, אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי. . נסתרה דרכי מה'"] — דלכאורה, למאי נפק"מ כאן, שיוסף "עומד בצדקו הרבה ממני"?

גם צריך ביאור: ע"פ מנהג ישראל — ש"תורה הוא" — מסיימים ל"שלישי" (ולכמה מנהגים³² — ל"רביעי") של קריאת הפרשה בפסוק "וידברו גו' וירא את העגלות גו' ותחי רוח יעקב אביהם", ובפסוק שלאח"ז — "ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי גו'" — מתחיל ל"רביעי" (או ל"חמישי"). ואינו מובן — מדוע מפסיקים באמצע ענין?

והוא הדבר בתחילת "שלישי", המתחיל באמצע דברי יוסף אל השבטים "ועתה³³ לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" — דלכאורה ה"ז המשך מודגש לפסוקים שלפנ"ז³⁴ (שיוסף אמר לאחיו) "אני יוסף גו' ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחי' שלחני אלקים לפניכם, כי זה שנתיים הרעב גו' וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה" (ובזה מסתיים "שני", ובפסוק שלאח"ז מתחיל "ועתה לא אתם שלחתם גו'") — שמפסיקים באמצע דברי יוסף לאחיו העוסקים בתוכן אחד (שירידתו למצרים היתה בשליחות השם)?

גם אינו מובן: הדגשת השלילה —