213

ד. ומכאן עידוד וחיזוק גדול לבנ"י בדורנו זה, שנוסף לזה ש"אתם המעט מכל העמים"²⁹, הנה גם מבנ"י גופא, הרי שומרי תומ"צ בשלימות (ולכל פרטיהן) הם לע"ע מיעוט לגבי שאר אחבנ"י שליט"א, וההתבוננות במצב זה יכולה להביא את האדם לידי יאוש ח"ו, או עכ"פ לגרום חלישות — דכיצד יזכו בנ"י לגאולה האמתית והשלימה שתלוי' בתשובה (דאין ישראל נגאלין אלא בתשובה³⁰), כאשר כמה מישראל עדיין רחוקים מזה?

וע"ז ישנו הלימוד בכ"ש וק"ו מימי חנוכה, דכמו בימי חנוכה שאז היו "טמאים. . ורשעים. . וזדים", ומ"מ ניצחו ה"טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך", ועד"ז בדורנו, כאשר כמה מישראל שאינם שומרי תומ"צ בשלימות לע"ע הרי הם "תינוקות שנשבו" — וה"טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך" עומדים על משמרתם במס"נ על שמירת התומ"צ, הרי הקב"ה עוזרם וכו' ועד שמביא ישועה והצלה לעולם.

ועוד זאת — שניתן להם הכח להתגבר על אלו שאינם "טהורים כו'", כי זה שהטהורים כו' הם המיעוט, זהו בכמות, אבל באיכות הרי הטהורים כו' העיקר, כי להם יש התוקף של קדושה שמקורה בקדושתו של מקום, ואילו תוקפם של "טמאים. . ורשעים. . וזדים" הוא גשמי בלבד.

ולכן סו"ס הם המנצחים באופן של "מסרת", שלא זו בלבד שצד הקדושה מנצח, אלא עוד זאת, שהצד שכנגד נמסר ביד הקדושה, שהם נהפכים לטוב, "נכבשים" תחת שליטת הקדושה, עד שנהפכים להיות "טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך".

ה. כשם שהוא בנוגע לכלל ישראל — כמו"כ הוא אצל כל אחד ואחת:

אחז"ל³¹ "הרבה עשו. . כרשב"י ולא עלתה בידם", דרוב בנ"י אינם יושבי אהל אלא בעלי עסק, שרוב היום עסוקים הם בצרכיהם הגשמיים, ומיעוט היום עוסקים הם בדברים שבקדושה ממש — תפלה, קביעות עתים לתורה וקיום המצות.

וגם שעושים כל מעשיהם "לשם שמים"³² ו"בכל דרכיך דעהו"³³ — הרי נקראים "מעשיך" ו"דרכיך", אלא שנעשים "לשם שמים".

ואולי אפשר שתעלה בלבו של אדם מחשבת "מרה שחורה", דכיצד יש ביכולתו לקיים הציווי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"³⁴ — בתוך כאו"א מישראל, שקדושתו ית' תשרה בתוכו ובתוך ביתו ממש — כאשר רוב זמנו בענינים גשמיים?

ובזה הלימוד מימי חנוכה, דזה שמדמה בנפשו שרק "מיעוטו" מושקע בטהרה וצדקות ועסק התורה — ה"ז רק בכמות, אבל באיכות — עיקרו הם אותם השעות שעוסק בתפלה ובתורה ובמצות, והם הם הקובעים את מציאותו האמיתית.

ועוד זאת: ע"י הכרה זו גופא, זוכה ל"מסרת כו' וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד כו'" — שגם בעת עסקו