211

אלו שאומרים בהמשך ל"ועל הנסים כו'" אינם בכלל הנסים והנפלאות "שעשית לאבותינו בימים ההם".

ויש לומר הביאור בזה: ידוע מדברי הימים ההם, שאף שהגזירות נגד דת ישראל ("להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך") נגזרו ע"י "מלכות יון הרשעה", שהם "גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות כו'"¹⁵, מ"מ היו כו"כ מבנ"י (המתיוונים) שהצטרפו להיוונים (נוסף על אלה שעשו כן מפני האונס), ועד שמיעוט מבנ"י נשארו שלימים בגלוי עם ה' ותורתו.

ואולי י"ל, שהכוונה בשלשת הענינים הנ"ל ("טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך") היא למתיוונים מבנ"י¹⁶, היינו, שנוסף על הנס שבני חשמונאי גברו על מלכות יון (באופן ד"מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים"), הנה עוד זאת, שנמסרו לידם גם ה"טמאים. . ורשעים. . וזדים" מבנ"י גופא¹⁷.

וזה מגדיל ביותר את הנס — ומשתי הבחינות: הן נצחון המלחמה כפשוטו, וכמובן בפשטות גודל הנס כאשר מבנ"י היו לצידם של היוונים, ומ"מ נצחו ה"טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך"; והן מצד רוחניות הענינים, זה שהקב"ה עשה לישראל נס זה [שזהו תוכן אמירת "ועל הניסים", להדגיש שלא הי' זה נצחון טבעי אלא נס שנעשה ע"י הקב"ה, "ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם רבת כו' דנת כו' נקמת כו' מסרת כו'"] — דאע"פ שכמה מישראל לא היו ראויים לנס זה, מ"מ התחשב הקב"ה עם המיעוט שהיו "טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך" ועשה להם נס זה.

ג. ולפי פירוש זה (ש"מסרת כו' טמאים כו' ורשעים כו' וזדים כו'" קאי על המתיוונים מבנ"י), יש לבאר ג"כ הא דנקט ג' תוארים אלו דוקא, באופן של "דבר והיפוכו" (כנ"ל ס"א) — "טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך" — כי הניגוד בג' דברים אלה¹⁸ שייך (לאמיתתו) רק בבנ"י גופא (ולא בהיחס שבין ישראל לעמים).

כלומר: בהיחס בין ישראל לעמים, לא מתאים כ"כ לתאר האומות כ"טמאים. . רשעים. . זדים" בניגוד לבנ"י שהם "טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך" — כי גדר טהרה וצדקות ועסק התורה אצל בנ"י הוא מסוג אחר לגמרי מכפי שהם אצל ב"נ ואין זה בגדרם כלל (כדלקמן), ובמילא לא שייך לומר שהם מנגדים לישראל בענינים אלו (מצד זה שהם "טמאים. . ורשעים. . וזדים"), דכשם