210

אלא) כל לומדי תורה (גם בעלי עסק הקובעים עתים לתורה), שכולם נקראים "עוסקי תורתך". וכדמוכח מזה שכאו"א מישראל חייב בברכות התורה, כולל הברכה "לעסוק¹⁰ בדברי תורה".

[ועוד יש לומר, שהלשון "עוסקי תורתך" (ולא "לומדי תורתך") כאן לא בא להדגיש אופן ההתעסקות בלימוד התורה, אלא כולל גם עסק המצוות¹¹ שהוא תכלית הלימוד (לימוד המביא לידי מעשה). וזהו שנק' "עוסקי" (לא "לומדי"), כי "לומדי תורתך" היינו אלו הלומדים תורה, שזה שייך לשכלו והבנתו של האדם; משא"כ עסק בתורה¹² מורה שהאדם בכל עניניו וכוחותיו עסוק בתורה, והיינו כשלומד ע"מ לעשות, באופן שכל עשיותיו בכל רמ"ח אבריו יהיו ע"פ הוראות התורה.

ועפ"ז מתורצת בפשיטות קושיית המפרשים¹³ "למה אומר זדים ביד עוסקי תורתך ולא אומר דבר והיפוכו כמו שאמר בכל האחרים" — כי לפי הנ"ל גם בבא זו היא "דבר והיפוכו", ד"עוסקי תורתך" הם המקיימים את מצוות התורה, היפך ה"זדים", העוברים בזדון¹⁴ על ציוויי התורה].

והדרא קושיא לדוכתה — מהו הנס ב"מסרת. . טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך"?

ב. לכאורה י"ל, דמ"ש "וטמאים ביד טהורים כו'" קאי על מ"ש לפנ"ז — "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", דהיינו (לא מלחמה כפשוטה, אלא) גזירות על הדת, מלחמה רוחנית; ומזה מובן, שתיאור נצחונם של ישראל שלאח"ז, צריך לכלול לא רק את נצחון מלחמת אנשי הצבא, אלא גם (ואדרבה, בעיקר) את הנצחון הרוחני, התגברות על הגזירות וביטולן. ולכן אומרים "וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך", להדגיש ולתאר את נצחונם הרוחני של ישראל (אף ש"אין זה מפעולת הנס").

אבל לכאורה דוחק לפרש שפרטים