ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לחנוכהשיחה א204

204

שיחה א

א. בענין זמנו של נצחון המלחמה בנס חנוכה מצינו ב' שיטות בראשונים: א) דעת הרמב"ם שהי' בכ"ה בכסלו, ובלשונו¹ "וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחודש כסליו הי'² ונכנסו להיכל כו'". ב) דעת המאירי³ ש"תגבורת זה הי' בכסלו בכ"ד בו"⁴.

והנה ידוע שיש ב' דיעות⁵ בנוגע לגדרם של ימי חנוכה, אם קבעום רק להלל ולהודאה ולא למשתה ושמחה⁶, או שקבעו אותם אף למשתה ושמחה⁷, ובלשון הרמב"ם⁸ "שמונת ימים האלו שתחלתן (ליל⁹) חמשה ועשרים בכסליו ימי שמחה¹⁰ והלל"¹¹.

ולכאורה יש לומר שזה קשור עם הפלוגתא הנ"ל (באיזה יום הי' נצחון המלחמה), ובהקדם משנ"ת במ"א¹², שהפלוגתא אי ימי חנוכה הם ימי שמחה, תלוי' בטעם קביעת ימי חנוכה: להדעות שימי חנוכה הם רק ימי הלל והודאה נקבע היו"ט (בעיקר) על נס הנרות, דכיון שזהו (בעיקר) ענין רוחני, לכן גם חגיגת היו"ט היא על ידי הלל והודאה להשם (ענין רוחני); משא"כ לדעת הרמב"ם (עיקר) קביעת ימי חנוכה הוי מפני נצחון המלחמה, ולכן תקנו חכמים שיהיו גם ימי שמחה, שמחה גשמית וגופנית, כמו שנצחון המלחמה הי' הצלה גופנית, וזה

הערות

1. הל' חנוכה פ"ג ה"ב. וראה גם כל בו ואבודרהם שבהערה 15.
2. כן מפורש בפר"ח או"ח ר"ס עת"ר, שמדברי הרמב"ם מוכח בהדיא שנצחו ביום כה (ועיי"ש (ובברכ"י שם ובכמה מפרשים) — השקו"ט בזה שאנו מדליקים בליל כה ולא בליל כו).
3. שבת כא, ב.
4. וכ"ה במאמרי אדה"ז תקס"ג (ע' נז). שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פנ"ג. סהמ"צ להצ"צ מצות נ"ח (עא, א). ועוד. וכן מוכח בלקו"ת צו טז, א. תו"א סוף פ' וישב.
5. ב' הדיעות הובאו בהשלמה לשו"ע אדה"ז (לבעל דברי נחמי') סי' עת"ר ס"ג. וש"נ.
6. מהר"ם מרוטנבורק ז"ל, הובא במרדכי לפסחים פ"ד (סתר"ה). טור או"ח סעת"ר. שו"ע שם ס"ב.
7. מרדכי הארוך הובא בד"מ או"ח שם. תוד"ה הלכה — תענית יח, ב ("אחנוכה ואפורים. . דיום משתה ושמחה כתיב"). שו"ת הרשב"א ח"א סתרצ"ט ("שמחה ועונג"). ועוד. וראה לקמן הערה 11.
8. שם ה"ג.
9. כ"ה ברמב"ם הוצאת פרענקל. ולפנינו ליתא "ליל".
10. כן מפרש ביש"ש לב"ק פ"ז סל"ז (וראה גם ב"ח או"ח שם ד"ה ומ"ש משום) בדעת הרמב"ם "ואותן סעודות שעושין בימי חנוכה נראה שהן סעודות מצוה ולא כדברי מהר"ם כו' אלא כדברי הרמב"ם שהן ימי שמחה והלל כו'" (ומדייק כן גם מגמ': ובתלמודא משמע דנתקנו נמי למשתה ושמחה מדאמרינן. . לשנה אחרת קבעו ועשאום יו"ט כו'). וראה גם נמוקי מהרא"י על הרמב"ם שם. ובבנין שלמה מפרש ברמב"ם ד"מצוה לאכול בו. . שקבעוהו לשמחה", היינו למשתה כמו שאמרו ביו"ט אין שמחה אלא בבשר. ובב"ח שם בסופו (מהר"ש מאוסטרייך) ד"יש לנהוג שמחה ומשתה. . והוכיחו קצת מרבינו יואל. . ולא סגי בלא פת". וראה השלמה לשו"ע אדה"ז שם עה"ג.
11. ולענין הלכה כתב ברמ"א שם "שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות". ומציין למהר"א מפראג שהוא (מהר"א מפראג) המקור שהביא בד"מ שם ד"קבעו משתה ושמחה". ובהשלמה לשו"ע אדה"ז שם: ולענין מעשה מנהג קדום הוא להרבות בסעודה בימים אלו וכן נוהגין במדינות אלו.
12. לקו"ש ח"י ע' 142 ואילך.

מצוטט ב־4 עמודים

תורת מנחם בס"ד. שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"א לקו"ש ח"ל ע' 204
תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, זאת חנוכה, ה'תשכ"ג לקו"ש ח"ל ע' 204
תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ וישב, ערב חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ו לקו"ש ח"ל ע' 204
תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ערב חנוכה, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ל ע' 204

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 2 עמודים.