201
באה אלינו הצרה הזאת" ומענה ראובן "הלא אמרתי אליכם אל תחטאו גו' ולא שמעתם גו'":
אמירת השבטים "אבל אשמים אנחנו וגו'" היא אמנם ענין של תשובה והתוודות על חטא, אבל תשובתם זו היא תוצאה מהצרה שבאה עליהם24 (כפי שמשמע גם מהמשך דבריהם "אשמים אנחנו גו' על כן באה אלינו הצרה הזאת"), ואין בהתעוררות תשובה כזו הוכחה שרוצה לעשות תשובה ולשוב מחטאיו מבחירתו החפשית. וכ"ה בפשטות, אשר דברי וידוי שהאדם אומר ע"י ומתוך מצב של צרה וצוקה, אינם מגלים (כ"כ) פנימיות רצונו לעשות תשובה, אלא שהיסורין "מכניעין לבו של אדם"25.
ובסגנון אחר: כשיש להתשובה סיבה צדדית (ופשיטא — כאשר היא באה ע"י צרה ויסורין), והיא המעוררת בו חרטה ותשובה, אזי אין התשובה מתייחסת (לגמרי) להאדם; אמיתית התשובה היא דוקא כאשר באה כתוצאה מבחירתו החפשית של האדם, שבוחר לשוב ולהתקרב אל ה', שאז הרי היא מתייחסת כולה להאדם, שתשובתו היא בכוונה לשוב באמת אליו ית'26.
וי"ל שזהו מה ש"ויען ראובן אותם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם":
ראובן שהוא "פתח בתשובה תחילה"27, לכן הוא הוא זה שלימדם דרכה של תשובה אמיתית28. והיינו, אשר תשובה שסיבתה היא הצרה שבאה עליהם, אינה התשובה הנדרשת, ופשיטא שאין זה אמיתית ענין התשובה, אלא עליהם לזכור ולהכיר במה שאמר להם (ראובן) כל הזמן ("לאמר") "אל תחטאו בילד ולא שמעתם", כלומר, עליהם לחזור בתשובה מחמת עצם (גודל) החטא שהסביר להם אז.
[וי"ל דזהו מה שהוסיף "וגם דמו הנה נדרש", לרמז, שצרה זו שבאה עליהם עכשיו ה"ז ענין נוסף, "וגם (בו' המוסיף)
הערות
- 24. ואף שמצינו שהתחרטו כבר לפנ"ז, בירידתם למצרים (פרש"י פרשתנו מב, ג) — הרי ענין זה, ופשיטא דיבור של חרטה, אינו מפורש בתורה, עד שבאה עליהם "הצרה הזאת". ועכצ"ל שכמה דרגות ב"מתחרטין", וכשירדו למצרים התחרטו על המכירה בפועל — אף שאז לא חשבו שעשו עוולה, אלא שמצד סיבות אחרות (צערו של יעקב וכדומה) היו מתחרטים על מעשיהם. משא"כ כשבאה עליהם הצרה הזאת, הרגישו רגש של "אשמה" עד שבא בדיבור והתוודו. וע"פ כ"ז מובן, דמה שאח"כ "שמע (יוסף) שהיו מתחרטין" (פרש"י כאן מב, כד) — הוא אותו הלשון אבל במובן עמוק יותר.
- 25. ע"ד ל' הכתוב (בחקותי כו, מא) "אז יכנע לבבם הערל". וראה בארוכה לקו"ש חכ"ז שם (ע' 209 ואילך).
- 26. להעיר מצפע"נ על הרמב"ם הל' תשובה (פ"ב ה"ב — ח, א) ד"יש נפק"מ בין ג' תשובות, א' מאהבה הוה כמו חכם עוקר והב' מיראה דהיא כמו מכה ורפואה. . חיילין ובטלין כו' והג' ע"י יסורין דזה הוי מכאן ולהבא כו'". וע"ש ביאור החילוקים שבכ"א מהן. וראה לקו"ש חי"ז ע' 185 ואילך.
- 27. ב"ר פפ"ד, יט. וראה ב"ר שם ופרש"י וישב (לז, כט) שהי' עסוק בשקו ותעניתו כמה שנים לאחרי שבלבל יצועי אביו.
- 28. עפ"ז מובן בפשטות מה שאמר הקב"ה דוקא לראובן (ב"ר שם) "מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה" — אף שגם אדה"ר וכן קין עשו תשובה, כבב"ר ספכ"ב (ראה הגהות הרש"ש לפפ"ד שם), כי "מעולם לא חטא אדם ועשה תשובה" — "תשובה" שלימה מצ"ע, לשוב אל ה' על חטאו כראובן שעשה תשובה בבחירתו החפשית (בלי כל ענין צדדי), משא"כ באדה"ר וקין שעשו תשובה אחר שהי' עונש ונזיפה מהקב"ה וכיו"ב (ראה יפ"ת השלם ופי' מהרז"ו לב"ר פפ"ד שם. של"ה בית גדול (לז, א)). וראה הערה הבאה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.