ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך למקץשיחה א196

196

התקופות כו', דהדברים שיש עליהם "ראיות ברורות. . שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם אין חוששין למחבר בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם האומות", וכן ציוותה התורה⁶¹ "ורפא ירפא" וסומכין על רופא מומחה לרבים גם אינו יהודי בדיני פקו"נ לדחות כל התורה כולה⁶², ועוד —

בכ"ז אין בנ"י זקוקים כלל (בשנים כתיקונם) לחכמי האומות אלא הכל בא מן התורה עצמה (ועכ"פ מחכמי ישראל)⁶³, כי גם בידיעות אלו יש "הבדלה" בין ישראל לעמים. כלומר: ההבדל בין חכמות אלו כפי שהם בתורה לגבי החכמות כפי שהם באומות אינו רק במקורן (אם מקורן היא התורה, או שכל האדם) אלא גם בעצם הגישה לענין החכמה והידיעה ותכליתן⁶⁴, ובלשון רז"ל⁶⁵ "יש חכמה בגוים תאמן. . יש תורה בגוים אל תאמן".

והביאור:

"תורה" היא לשון הוראה⁶⁶, כלומר ענינה של תורה הוא לא רק להסביר האמת שבכל דבר ודבר (תורת אמת), אלא להוציא את המסקנא וההוראה למעשה, להורות לאדם את המעשה אשר יעשון כו', וכמחז"ל⁶⁷ גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, שה"גדלות" של ת"ת היא בזה⁶⁸ שמביא לידי מעשה.

משא"כ "חכמה" (סתם) — הנמצאת גם אצל האומות — אין ענינה להורות להאדם את המעשה אשר יעשון כו'⁶⁹, כ"א רק לבאר ולהסביר את הענין כשלעצמו⁷⁰, ואין ענינה בירור בגדרי טוב או רע.

ומטעם זה, התואר ד"לחם" ומזון יתכן רק בנוגע לחכמת התורה. כי כמו שהלחם הגשמי שנכנס למעיו של אדם, הרי ע"י שנהפך שם להיות דם ובשר כבשרו, ה"ה מחי' את הגוף — כך הוא בענין החכמה, שהתואר "לחם" חל רק על חכמה זו שאינה מוגבלת רק לשכלו של האדם, אלא ענינה הוא "להזין" את האדם. וזהו ענין התורה, שאינה רק חכמה

הערות

61. משפטים כא, יט. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך חולה (ע' רמח ואילך). וש"נ.
62. שו"ע או"ח ר"ס תריח (ודאדה"ז שם ס"ב וס"ו). וראה רמ"א או"ח סשכ"ח ס"י (ושו"ע אדה"ז שם). טושו"ע יו"ד סקנ"ה ובנ"כ שם.
63. ויש לקשר זה עם ימי חנוכה (שחלים תמיד בפ' מקץ) — כידוע הביאור בזה ש"טמאו כל השמנים שבהיכל" (שבת כא, ב), שיון הוא "חכמה דקליפה חכמות חיצוניות", ולכן "טמאו כל השמנים של בחי' חכמה שבקדושה" (תו"א פרשתנו מא, א. שערי אורה מב, א ואילך. ובכ"מ); ואצל בנ"י כל ענין של "חכמה" (שמן) צ"ל — ב"היכל" (דקדושה), וחתום בחותמו של כה"ג (שבת שם), שענינו של כהן הוא לעמוד לשרת לפני ה' (וכה"ג אסור לצאת מירושלים — רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ה ה"ז).
64. היינו שנוסף על החילוקים ביניהם מצד החילוק אם הן מצד הקדושה או דלעו"ז (וראה ס' הליקוטיםדא"ח דהצ"צ ערך חכמות חיצוניות. וש"נ) — הרי נפק"מ גם בעצם תכליתה של החכמה, כבפנים.
65. איכ"ר פ"ב, יג.
66. זח"ג נג, ב. גו"א ר"פ בראשית בשם הרד"ק.
67. קידושין מ, א. וש"נ.
68. עיין הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"בג.
69. להעיר מהידוע שבקליפה אין מוח הדעת — ו"לא עביד פירין" (זח"ב קג, א (ובמק"מ שם). נת' באורך בסה"מ עת"ר ע' קלח ואילך. וראה הנסמן בס' הליקוטים (דהצ"צ) ערך דעת ע' שלח ואילך).
70. וראה לקו"ש חכ"א (ע' 114) שמטעם זה גם חכמת התורה היא באי"ע לשאר חכמות, וכמש"נ (ואתחנן ד, ו) "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ע"ש.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.