194

בימי הרעב — והראי', שבהיות יצחק בגרר, למרות "שהיתה שנת רעבון. . הארץ קשה והשנה קשה"⁴³, בכ"ז בירכו ה' בהצלחה נסית ש"וימצא גו' מאה שערים גו' ויגדל האיש גו' עד כי גדל מאד"⁴⁴ — אלא צ"ל שהליכתם ממקומם היתה מחמת סיבות צדדיות.

וכמפורש גבי אברהם שזה הי' "לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשיו משיאו לצאת ממנה"⁴⁵. ועד"ז ביצחק, שזה שהקב"ה לא כלכל אותו במקומו (כ"א שהוצרך ללכת גררה) הי' בשביל ענין צדדי. ואולי ע"ד באברהם. וא"צ לפרש — כי מובן מעצמו.

ומעתה יובן תוכן הנהגתם של בני יעקב, שהראו עצמם כאילו הם שבעים:

בני יעקב היו חזקים בבטחונם⁴⁶ שהקב"ה לא יעזוב את יעקב וב"ב בימי הרעב. ובראותם שיש להם תבואה בעת שכל אנשי ארץ כנען רעבים מפני חוסר התבואה, הי' ברור להם שזכו לברכה (והצלחה) אלקית שלמעלה מן הטבע (ובאופן שהקב"ה יכלכלם במקומם);

ולכן, אף שלמעשה היתה להם תבואה רק "באותה שעה" (ולא תבואה רבה, כנ"ל) — מ"מ לא הי' שום ספק בלבם שגם להבא ימשיך הקב"ה לפרנסם באופן נסי (כהנהגת הקב"ה עם האבות בכלל), ולכן הראו עצמם כאילו הם שבעים (ברב תבואות), כי כך הרגישו בבטחונם החזק בה', ועד אשר התבואה הרבה שעדיין לא היתה בידם נחשבה בעיניהם כאילו כבר ישנה בידם.

ועל הנהגה זו טען יעקב "למה תתראו" — "למה תראו עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאילו אתם שבעים":

הנהגה כזו, להראות "עצמכם. . כאילו אתם שבעים" (ואין צורך ללכת אל ארץ מצרים לשבר בר), יכולה לעורר קטרוגם של בני ישמעאל ובני עשו — יוצאי חלציהם של אברהם ויצחק: איך יתכן שיעקב ובניו יושבים בטח בארץ כנען בשנות רעב אלו? — וכי טובים הם מזקניהם אברהם ויצחק שהוזקקו ללכת מארץ כנען בימי הרעב? שהרי בני ישמעאל ובני עשו לא ידעו הטעם האמיתי של יציאת אברהם ויצחק ממקומם.

וטענה כזו בכוחה לעורר קטרוג וכו'⁴⁷ עד שיצטרכו להטלטל ממקומם.

ה. ביאור הענין ע"ד הרמז:

דבר זה, שבעצם אין ישראל זקוקים לקבל תבואתם ממצרים (שלכן היו בני יעקב בטוחים שאין צורך לשבר בר ממצרים) משתלשל (ככל דבר) מהענין כפי שהוא בשרשו ברוחניות.

והביאור:

הטעם לזה שארץ מצרים היתה מקור שפע התבואה והלחם לכל הארצות⁴⁸, הוא לפי שכ"ה ברוחניות הענינים, שהיא היתה מקורה של ה"תבואה" הרוחנית.