193

ג. ויש לומר, ששאלות אלו מתורצות אחת בחברתה:

ע"ד הפשט החשש ד"למה תתראו" אינו משום ענין הקנאה, כי מכיון שלא הי' ליעקב ובניו הרבה תבואה, כ"א רק "באותה שעה" (כנ"ל), הרי מעיקרא אין מקום לקנאה מצד העמים³⁵ (ואין זה דומה להצלחתו הגדולה של יצחק באופן של "ויגדל גו' הלוך וגדל גו' גדל מאד, ויהי לו גו' ועבודה רבה"³⁶);

והחשש ד"למה תתראו" הוא (לא על עצם הצלחת בני יעקב, שהיתה להם תבואה בשעת הרעב, כ"א) רק על זה שהראו עצמם כאלו הם שבעים, וחשש זה ד"למה תתראו" הוא ענין מיוחד השייך רק לבני ישמעאל ובני עשו (כדלקמן).

וזהו גם טעם השינוי, שבגמ' מקדים עשו לישמעאל ורש"י מהפך את סדרם: לפי המפורש בגמ', שטעם החשש הוא "שלא יתקנאו בכם", הרי מובן, שעיקר חששו של יעקב הי' מפני קנאתם של בני עשו אחיו, שלקח ממנו הברכות "במרמה"²¹ — וכמפורש בכתוב³⁷ "וישטום עשו את יעקב על הברכה גו'" — ופשוט שקנאת בני עשו היתה יותר גדולה פי כמה מקנאתם של בני ישמעאל³⁸ על אשר "יצחק³⁹ גזל הצלחת ישמעאל"; משא"כ לפי פרש"י אין החשש ד"למה תתראו" שייך לענין הקנאה (או נקמה), ולכן מונאם לפי סדר הדורות — בני ישמעאל ובני עשו.

ד. הסברת הענין:

כבר מצינו בכתובים לפנ"ז שהי' מצב של רעב בארץ כנען הן בימי אברהם והן בימי יצחק, ושניהם עזבו בגלל זה את מקומם — אברהם ירד מצרימה לגור שם⁴⁰, ויצחק הלך אל אבימלך מלך פלשתים גררה⁴¹ (ו"הי' דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב" אלא שהקב"ה ציווה לו "אל תרד מצרימה"⁴²).

והטעם שסיבב הקב"ה כך שהוצרכו לגלות ממקומם, אינו משום שלא היו ראויים ח"ו שהקב"ה יכלכל אותם גם